חג השבועות, הנקרא גם חג מתן תורה, הוא הזדמנות להתבונן על התורה מזווית קצת אחרת, כזו שרואה את הבעיות באור חיובי. אז מה השיטה לחיבור ולשיפור הקשרים בינינו משנאה לאהבה, ומי זקוק לתורה כעת יותר מכל, אם לא החברה המפורדת שלנו?! הרב לייטמן על חג מתן תורה לפי חכמת הקבלה
חג השבועות שאנו חוגגים השבוע, מכונה גם חג "מתן תורה". אך מדוע אינו נקרא חג קבלת התורה? האם זהו תהליך שטרם הושלם ועוד עתיד להתרחש, תהליך שבו נקבל את התורה? ומהי בכלל התורה? ספר עתיק שמספר על קורות העם היהודי? קובץ מצוות וחוקי מוסר בדומה לשיטות ולדתות אחרות?
לפי חכמת הקבלה, התורה היא שיטה לגילוי כוח החיבור הטמון בינינו, הכוח היחיד המסוגל לאזן כל מערכת יחסים שלילית – משנאה לאהבה, מפירוד לחיבור, מריחוק לקירוב. לא לחינם זעק רבי עקיבא "'ואהבת לרעך כמוך' זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי, נדרים). כי כשאומרים תורה, מלשון אורה, "הכוונה למאור המלובש בתורה. כדברי חז"ל, 'בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין', הכוונה למאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב" ("כתבי בעל הסולם"). בסיוע המיוחד של הכוח הטמון בתורה אנחנו נעשים לעם, הופכים משבטים וממגזרים שונים וזרים, לחברה אחת מחוברת שמתנהלת כאיש אחד בלב אחד.
איך קרה שהתורה שינתה פניה?
האגואיזם, הכוח השלילי המפריד בינינו, הוא השורש לכל הרע שקיים בינינו, לחילוקי הדעות ולסכסוכים האינסופיים, והוא רק הולך ומתעצם מדור לדור. לכן לאורך דורות בנינו מערכות חוק וסדר, בריתות והסכמים שונים שיאפשרו לנו לחיות בשלום בלי להרוג זה את זה. כך אנו מתקיימים כבר קרוב ל-3,500 שנה, מאז הגילוי הראשון של האהבה העצמית בתקופתו של אברהם אבינו בבבל העתיקה
באותם הימים התרחשה התפרצות של האגואיזם בין תושבי בבל. אם עד לפני שעה קלה הם חיו כאחים בני משפחה אחת, לפתע חדלו לדבר "שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית י"א), והחלו להילחם זה בזה. איש החסד הראשון שאסף אותם אל אוהלו ולימד אותם את סוד ההתקשרות, היה אברהם. "'ואהבת לרעך כמוך' הוא החוק שחקק אברהם אבינו, ודרך החסד שנהג בה" (הרמב"ם, משנה תורה). אברהם הושיב אותם יחד וחיבר ביניהם באופן ייחודי, עד שנגלה הכוח החיובי – התורה. היא שהשלימה ואיזנה את הכוחות השליליים שהפרידו ביניהם, עד אשר חזרו היחסים ביניהם למוטב. כך נוסד עם ישראל.
קבוצת תלמידי אברהם למדה לחדור אל מעמקי הטבע, להכיר את מנגנון הכוחות הפועלים, ובכך להיטיב את חייהם. בהמשך דרכה נקלעה הקבוצה למצרים, שם חוו משבר חדש. שוב התפרץ ביניהם האגו, הפעם בדמות "פרעה מלך מצרים", אשר העביד אותם בפרך. האגו הביא אותם לממדי שנאה עזים, עד כי הכוח החיובי שנותר להם מזמני אברהם לא היה חזק מספיק כדי לאזן את הכוח השלילי העצום שנפער ביניהם. החיים במצרים נעשו קשים ובלתי נסבלים, ולאחר מכות וייסורים גדולים שספגו, הם הבינו שהאגו קובר אותם בעודם חיים והם מוכרחים לנוס מפניו.
לברוח מהאויב שבך
לאחר שיצאו ממצרים, והתנתקו מעט מהכוח הרע, הגיעו בני ישראל למעמד רוחני מיוחד, "מעמד הר סיני". הר סיני הוא מלשון הרהורים של שנאה, הר של אגו שמפריד בין בני האדם. אל המקום הזה הגיע עם ישראל מתוך הרגשה בלתי נסבלת ועם צורך עז לשינוי. הם התחילו להיזכר ולהבין שהאפשרות היחידה להתמודד עם הכוח השלילי שקורע אותם לשבטים, תלויה בהצלחתם לגלות את כוח החיבור החיובי שחבוי ביניהם. ואיפה מתגלה האהבה? דווקא על פני השנאה.
"'וייסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר', הר סיני. 'רפידים' אותיות 'פרודים', שנסעו מהעצלות והפירוד והתחברו יחד באהבה" ("מאור ושמש"). לפי חכמת הקבלה, "משה", הוא הנטייה המשותפת של כלל ישראל, "שקול משה כנגד כל ישראל, כי רועה העם הוא ממש כל העם" ("זוהר לעם"). משה הוא הנציג היחיד שעולה להר סיני ונותן להם את התורה, את הכוח החיובי הטמון בטבע.
לאחר קבלת ה"תורה" בהר סיני, בני ישראל מגלים שלב אחר שלב את כל היצר הרע שחבוי ביניהם, את כל השנאה והריחוק, ומאזנים אותם בגילוי הכוח הטוב. לכולם ברור שהחיים הנכונים הם בדאגה הדדית, וכל אחד ואחד מרגיש את רצונות האחר ומוכן למלא אותם. כתוצאה מהאהבה לזולת, שורה ביניהם כוח האהבה – האור העליון, הכוח העליון שבמערכת הטבע, הבורא. הוא שמשמר את הערבות ההדדית ביניהם, ממלא אותם ומספק להם הכול.
אם כך, למה חג מתן תורה ולא חג קבלת התורה?
"התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאילו היום קיבלו אותה מהר סיני" ("כלי יקר"). הביטוי "מתן תורה" אינו מסתכם במעמד היסטורי חד פעמי בלבד, אלא מציין כי בכל יום ויום, בכל התקשרות חדשה בינינו, עלינו לקבל את כוח התורה. כאז כן היום, אנחנו ניצבים מול ההר ויש בידינו האפשרות לבחור: להיקבר תחת הר השנאה או לחפש יחד את התורה, את הכוח הטוב והמרפא שטמון בקשר בינינו. "אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לא, שם תהא קבורתכם" (שבת פ"ח).
והיום יותר מתמיד נראית האומה כולה כמו גוף גוסס, וכל איבר בה חי לטובת עצמו. כל זמן שהאגו הגדל שולט ומוליך אותנו שולל, התורה תשמש לנו כסם המוות – שיח השנאה בינינו ילך ויגבר, נתפצל לעוד מפלגות ומגזרים, נבחרי הציבור ימשיכו להיאבק זה בזה, ובכל קשרי עסקים או מערכות יחסים שייבנו, תיכף ייווצרו אותם משחקי האגו, הכבוד והשליטה.
על אף שהאגואיזם נתפס ככוח שלילי עצום, כרצון אגואיסטי אחד, למעשה הוא מתחלק ל-613 (תרי"ג) רצונות אגואיסטיים, כוחות שליליים. כנגדם מוכנים 613 כוחות חיוביים ("תרי"ג אורות התורה"). כאשר נשב יחד במעגל, נשוחח איש עם רעהו ונשתדל להתחבר בינינו בקשרי ידידות ואהבה, כמו שנהגו אבותינו לאורך הדורות, נעורר את הכוח החיובי כנגד רצון אגואיסטי מקביל לו. אז נרגיש את המאור שטמון בתורה כסם החיים. כך אנחנו מתפתחים ומתקשרים בהדרגה, עד אשר נהיה בו זמנית בעלי שני כוחות מנוגדים ומשלימים: הכוח השלילי המפריד בינינו, ומולו הכוח החיובי המחבר בינינו. באמצע, ביניהם, נהיה מצויים בשליטה מלאה על כל ההבדלים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי).
התורה שניתנה לעם ישראל בחג השבועות היא שיטת החיבור בינינו, חכמת הקבלה, או בשמה "תורת אמת". כשנרצה לממש את החיבור בינינו, אז נקבל את כוח התורה שיעזור לנו להיות עם אחד ומלוכד.
מראי מקום
חובת החיבור בינינו חלה עלינו, עם ישראל, לכן חכמת הקבלה פונה לכולם, ואל האומה הישראלית בפרט. ארגון "קבלה לעם " העולמי, בראשו עומד הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מזמין את כולם לבוא וללמוד את חכמת החיבור המבוססת על כלל היסוד של העם שלנו, "ואהבת לרעך כמוך". לפרטים על מעגלי שיח חווייתיים ברחבי ישראל, התקשרו לטלפון 1-700-509-209.