איך נמנע את השריפה הבאה?

"אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (יבמות ס"ג), ש"הם הגורמים במעשיהם עניות וחרב וביזה ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו" (תיקון ל'), כך נכתב בתלמוד ובספר הזוהר כבר לפני אלפיים שנה. רגע לפני שהאש תכבה, והחיים ישובו למסלולם עד לפורענות הבאה, עלינו להתמקד אחת ולתמיד בבעיה המרכזית של החברה הישראלית: הפילוג והשנאה בינינו. כנגדה עלינו לעורר את החיבור והאהבה, ולא רק בשעת צרה. הרב לייטמן עם פתרון לנושא הבוער בחיינו

ושוב במכת השריפות האחרונה זה האיר בינינו לרגע קט: האחדות, הערבות ההדדית והשכנות הטובה. שוב אנו אוחזים יד ביד ועומדים איתן נגד כוחות הטבע האימתניים, מתגבשים כנגד האויב, ובעיקר – וזה באמת העיקר – מתעלים להרגשה משותפת מעל כל המחלוקות והסכסוכים.

אבל באחדות הזאת אין ממש, זו אחדות מדומה שמתעוררת רק בשעת צרה. "אנו דומים בזה לאגוזים המאוחדים מבחוץ על ידי שק העוטף ומאגד אותם, אשר האיחוד הזה אינו עושה אותם לגוף מלוכד, וכל מה שחסר להם הוא הליכוד הטבעי מבפנים" (בעל הסולם, מאמר "האומה"). ענו בעצמכם: האם גם ביום שאחרי גל השריפות, כאשר מאות משפחות נותרו ללא בתים, כשחיים שלמים עלו באש והנוסטלגיה נשרפה כליל, אתם עדיין חשים אותה הזדהות? הדלת עדיין פתוחה? והלב…?

ימים של אש

גל השריפות הפתאומי אשר נמשך חמישה ימים, מנה 630 שריפות (!), גבה מחיר כלכלי כבד וגרם נזק רגשי עצום לישראלים רבים. אולם בעוד האדמה החרוכה מעלה עשן ומאות בתים נותרו מפויחים, כבר התחלפו כותרות העיתונים, נשמעים קולות ביקורתיים והאשמות הדדיות, ואיש איש חוזר למחנה ממנו בא, ומתחמש מחדש. עולם כמנהגו נוהג.

המצב הנוכחי לא יחזיק מעמד זמן רב. הבית פרוץ מכל כיוון, ובכל רגע עלולה לנחות עלינו המכה הבאה. רבבות דונמים של קוצים מכתרים את היישובים שלנו כמו חגורות נפץ, מחבלים משוטטים בקרבנו, מאות טילים המוכנים לשיגור מכוונים כלפי ערי ישראל, וודאי ישנן עוד מזימות רבות שלא עולות במחשבותינו. סופרטנקר, כיפות ברזל, כוחות הביטחון וההצלה ושאר המערכות אכן יסייעו לנו לפתור את הבעיות בעת צרה, אך הן בגדר "כיבוי שריפות" בלבד. היחידים שיכולים לנטרל מראש את האויבים למיניהם, הם אנחנו, עם ישראל, באמצעות כוח האחדות בינינו.

כל גדולי המקובלים כתבו ש"עיקר המגן בפני הפורענות הוא האחדות, וכאשר יש בישראל אהבה, אחדות ורעות, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם, וכל הקללות והייסורים מתרחקים" (ספר "מאור ושמש"). הרב קוק כתב: "אם אי אפשר לתקוע בשופר לגאולה, באים אויבי ישראל ותוקעים באוזננו לגאולה. הם מתריעים ומרעישים באוזננו ואינם נותנים לנו מנוח. עמלק, היטלר וכו', מעוררים לגאולה" (הראי"ה קוק, "מאמרי הראי"ה", כרך י"א). ו"אם נחמיץ את השעה, ולא נקום כולנו כאיש אחד, במאמצים כבירים הדרושים בעת סכנה, הרי העובדות שלפנינו מאיימות עלינו מאוד. אם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכוחות האיתנים, העומדים לשטן על דרכינו, נמצא תקוותנו נידונה כאבודה למפרע" (בעל הסולם, מאמר "האומה").

אין לי עניין לנבא נבואות זעם או לזרוע פחד. כדי להבין לעומק את התמונה שמצטיירת לנגד עינינו, ואף לשלוט בה, עלינו פשוט להכיר את מפת הכוחות שבטבע. על פי חכמת הקבלה, העולם כולו מחובר ברשת קשרים הרמונית, "כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד גורם במעשיו זכות או חובה לעולם כולו" (בעל הסולם, מאמר "מתן תורה"). עם ישראל הוא צומת מרכזי על מפת הכוחות, ויש לו תפקיד מכריע וייחודי במערכת: להתחבר "כאיש אחד בלב אחד" ולתת דוגמה חיובית לחיבור האנושות כולה – להיות "אור לגויים". כאשר אנחנו משתדלים להתחבר בינינו, ולא רק בשעת מצוקה, כוח החיבור החיובי מוזרם דרכנו ברשת האנושית כולה, והוא מחלחל עד לאחרון האדם. "בישראל שורה סוד האחדות של העולם!" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש ב'").

לעומת זאת, כאשר איננו ממלאים את תפקידנו, מתעוררים בנו רצונות לטובת עצמנו ואף על חשבון הזולת, וכתוצאה מכך אנחנו מזמינים את הכוח השלילי החודר אל תת-ההכרה של אומות העולם, ומעורר בהן שנאה כלפינו המתבטאת בהצתות, באנטישמיות, בפעולות טרור ובמפגעי תופת כמו שראינו בימים האחרונים. בתלמוד כתוב "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל" (יבמות ס"ג), וגם בספר הזוהר נכתב על כך כבר לפני אלפיים שנה: "ישראל הם הגורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו" ("תיקוני הזוהר"). ובעל הסולם מוסיף כי "בדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בניישראל" (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר").

נקודת אור

הבחירה בידינו. המסקנה המתבקשת ממהלומת השריפות שפקדה אותנו השבוע היא אחת: בואו ננמיך להבות ונתחבר זה עם זה באהבה, במקום להניח לאש השנאה להשתולל בינינו. "כאשר תשוב אחדות ישראל לקדמותה, לא יהיה לשטן עוד שום מקום להכניס בהם טעות וכוחות חיצוניים, כי כאשר הם 'כאיש אחד בלב אחד', הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע" (ספר "שם משמואל", פרשת ויקהל).

חכמת הקבלה מעניקה לנו שיטה סדורה כיצד נוכל להעצים את כוח החיבור החיובי בינינו, כנגד האגואיזם השלילי הפוגע בנו. ברגע שנעקור מבפנים את שורש הבעיה, היא ממילא תתפוגג מבחוץ. השינוי הרוחני המהפכני שנבצע ימקם אותנו בדיוק במעמד המיועד לנו במערכת העולמית, ויעורר רצף של תגובות חיוביות: ברמה האישית כל אזרח יקבל תחושת ביטחון, שלמות ודאגה מצד הסובבים אותו. ברמה החברתית נרגיש בטוחים בידי הסביבה שלנו וחמושים בתחושת סולידריות ואחריות חברתית. ברמה הביטחונית נהיה מחוסנים מפני כל אויב, וברמה המדינית מתוך התחשבות בזולת, ניזום רעיונות חדשים, כמו: השמדת הקוצים בגבולות היישובים וצבירת מאגרי מים במוקדי מפתח. כך נמנע מהטבע האגואיסטי להוביל לרשלנות, והעיקר – נהיה לעם חזק ומלוכד, ניתן דוגמה לכל העמים ונחזיר את מעמדה של מדינת ישראל למרכז הזירה הבינלאומית. "וכאשר יושלמו בני ישראל, יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם" (בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות).