אנטישמיות: המנגינה לעולם נשארת

70% מיהודי אירופה לא יחגגו יחד את תקופת החגים הקרובה בגלל הפחד מאנטישמיות. "העם שלנו רגיל להיות נרדף. התירוצים לשנאה משתנים, אבל המנגינה לעולם נשארת". הרב לייטמן מסביר מהו חוק האנטישמיות, למה הוא חוזר על עצמו בכל דור ודור, וכיצד נמנע את גל השנאה הבא

גל הטרור שהרים את ראשו בשבוע האחרון בתוך גבולות ישראל, השיב את המתיחות ואת הדריכות אל מקומן. אבל לא רק אצלנו שב הפחד לחלחל, גם בקרב אחינו היהודים באירופה המצב דומה.

מסקר חדש ומדאיג של "איגוד הארגונים היהודיים באירופה" עולה כי שבעים אחוזים מיהודי היבשת חוששים להגיע לתפילות ולחגיגות המשותפות בראש השנה וביום כיפור, כתוצאה ישירה מהעלייה בתקריות האנטישמיות – זאת למרות אמצעי האבטחה והשיטור המוגברים סביב המוסדות היהודיים. "בחודשים האחרונים הוכפל האתגר", אומר מנכ"ל האיגוד, "אנחנו מתמודדים גם עם התגברות ההתנכלויות ליהודים מצד המוסלמים, וגם עם העלייה המשמעותית בכוחן של תנועות הימין הקיצוני".

משבר הפליטים המוסלמים הוא הנושא שמטריד בשנה האחרונה את עשרים ושבעת מנהיגי האיחוד האירופי. הוא הגורם המרכזי לעלייתן של תנועות הימין הקיצוני שקוראות לסלקם, והוא מטיל אימה על היהודים שחיים באירופה. היהודים נתונים כעת לתקיפות, להסתה קשה ולאלימות מילולית בהיקף נרחב יותר, ולמרות שלל ההבטחות מנהיגי אירופה פשוט לא מצליחים לספק להם ביטחון. מחצית מהאירועים הגזעניים בצרפת מופנים כלפי היהודים; בגרמניה, נשיא מועצת היהודים, ד"ר יוזף שוסטר, הזהיר שלא לחבוש כיפה באזורים מוסלמיים, ובהולנד הסירו מזוזות מן הדלתות; התקשורת הבריטית עוסקת במתקפה אנטישמית חסרת תקדים נגד ישראל והיהודים, אך מעניין כי שמונים וחמישה אחוזים מהאירועים האנטישמיים אינם מדווחים כלל…

כרגיל, היהודים אשמים

אירופה רגילה בסימון יהודים. היא המעוז של תנועת ה-BDS הפועלת במופגן כנגד מדינת ישראל, בערי הבירה שלה מתנהלים קמפיינים של הסתה כמו "שבוע האפרטהייד הישראלי", ומדי יום מתפרסמות ברשת עשרות-אלפי התבטאויות אנטישמיות שמאשימות את היהודים בכל הרוע העולמי. בקצב השתלשלות האירועים המהיר, לא יפתיע איש אם תקום בקרוב ועידה בינלאומית חדשה, שמתוך "יוזמה לגבש אסטרטגיה שתכונן שלום במזרח התיכון", תגיע למסקנה שהפתרון לבעיות באירופה הוא דה-לגיטימציה של מדינת ישראל. כך עוד עלולים להחליט פתאום שהפתרון האופרטיבי למשבר הפליטים של מדינות היבשת, הוא ליישב אותם לצדנו על אדמת ישראל, מדינה שהם בעצמם הקצו בתוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947.

אל תיתנו לפוליטיקה להטעות אתכם. מה שקורה באירופה בימינו הוא בסך הכול ביטוי חיצוני חדש לתבנית חוזרת ונשנית של שנאה שרדפה אותנו, היהודים, מאז ומתמיד. למרבה הצער, ההיסטוריה מלמדת כי במאבק זה ניצחו האנטישמים, ויעידו על כך מיליוני היהודים שנרצחו בהשראת עלילות הדם האנטישמיות משנת 1144 ועד ימינו. כיום, הביטוי העיקרי של האנטישמיות הוא האנטי-ישראליות, "עלילת הדם המודרנית" במסווה של אנטי-ציונות.

למה הסברים הגיוניים על המצב במזרח התיכון לא יצליחו לשכנע אף אינטלקטואל? למה לעולם לא נצליח לברוח מזהותנו? למה שנאת ישראל תמשיך להרים ראש, כפי שהיא עושה זה אלפי שנים? ולמה, בניגוד לכל עם אחר בהיסטוריה, ככל שינסו להשמיד אותנו – לא יצליחו להשלים את המלאכה?

חוק האנטישמיות

על פי חכמת הקבלה, האנטישמיות אינה תופעה חולפת כי אם "חוק טבע" שניתן למדידה. כאשר אנחנו מתאחדים בינינו, על פני כל הסכסוכים וחילוקי הדעות, מתפשט בעולם כוח חיובי שביכולתו לחולל פלאים. לעומת זאת, כאשר אנחנו מפורדים ומרוחקים רגשית זה מזה, אנחנו מעוררים כוח שלילי בעולם, שחוזר ומכה בנו בפרץ של אנטישמיות.

גם אם הם לא מודעים לכך, עמוק בלבם שונאי ישראל מרגישים שאנחנו מחזיקים בידנו את המפתח לעתידם הטוב. אבל האוזניים שלנו ערלות, איננו שומעים אפילו כאשר חלקם מכריזים בגלוי שאם רק היינו מתחברים – היחס שלהם כלפינו היה משתפר פלאים. בספרו "היהודי הבינלאומי – הבעיה המרכזית של העולם" כתב הנרי פורד, מגדולי האנטישמים בהיסטוריה: "לעולם יש תביעה גדולה כלפי היהודים: עליהם להפסיק לנצל את העולם, ולהתחיל לממש את הנבואה העתיקה שדרכם יבורכו כל האומות".

השנאה הלא-רציונלית שמתעוררת כאז כן היום, מזכירה לנו בדרך הקשה שיש לנו תפקיד, ואף על פי שהיינו שמחים להתנער ממנו, הדבר בלתי אפשרי. גם אם נתבולל או נטשטש את זהותנו ה"ישראלית", לעולם נישאר יהודים. אנחנו עם שנושא בקרבו רעיון, אידאל חברתי של אהבה לאדם, לעם ולעולם. הפכנו לעם על בסיס אהבת הזולת הבאה לידי ביטוי באמצעות הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ורק החזרה לאהבה הזאת יכולה למגר את השנאה של העולם כלפינו. המקובלים מסבירים שאנחנו, היהודים, מכריעים את גורל העולם. "כמו שאיברי הגוף לא יוכלו להתקיים רגע אחד בלי הלב", נכתב בספר הזוהר, "כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל". על ידי האיחוד בינינו אנחנו מחייבים את העולם להתאחד, ושפע רב מתחיל לזרום. ואילו הפילוג בינינו מפריד ביניהם, סותם את צינורות השפע ומביא למלחמות ולשנאה.

כותב על כך בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, מגדולי המקובלים במאה העשרים: "האומה הישראלית הותקנה כ'מעבר', אשר באותו השיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפים, כך הם מעבירים את כוחם אל שאר האומות". ובמקום אחר הוא מוסיף ש"אנחנו בני האידאה", ורק כאשר נממש אותה ונתאחד, נזכה לשקט.

אין לנו יותר לאן לברוח

הלחץ שעשוי להיות מופעל נגדנו מצד אירופה, ודרכה מצד כל אומות העולם, עלול להחזיר אותנו אל השנים שבהן נדדנו ממקום למקום, במקרה הטוב, או להביא להשמדתנו כמו לפני שמונים שנה, במקרה הרע. אמנם נדמה היום כי לעם היהודי יש בית על אדמת ישראל, אבל "כל הציונות סופה להתבטל", כותב בעל הסולם ב"כתבי הדור האחרון". בצער הוא מתאר את תהליך הדעיכה העתידי שלנו אם לא נממש את ייעודנו ונעביר דרכנו את כוח החיבור לעולם. "מדינה זו תהיה ענייה מאוד, ותושביה עתידים לסבול הרבה, שבלי ספק לאט לאט הם או בניהם עתידים לעקור מן הארץ, ולא יישאר אלא רק מספר מבוטל, שסופם להיטמע בין הערבים". אז, כבר באמת לא יהיה לאן לברוח.

בשעת משבר אף מדינה, כולל ארצות הברית, לא תתמוך בנו או תקלוט אותנו לתוכה. ממש כפי שקרה בימי גרמניה הנאצית, כאשר יהודים שחשו באנטישמיות ניסו להימלט מחשש לאסון גדול העומד להתרחש. חלקם אף הפליגו על ספינת "סנט לואיס" המפורסמת אל דרום אמריקה, אך כשהגיעו אל חופי קובה הודיע להם הממשל שהם אינם רצויים וסירב לקבל אותם. הם הפליגו אל ארצות-הברית, אך נתקלו בסירוב נוסף, ובלית ברירה שבו לאירופה, ורובם המכריע נספה בשואה.

הכתובת על הקיר

בעל הסולם, שהכיר לעומק את חוק האנטישמיות ואת כלל חוקי הטבע שפועלים במציאות, התריע על השואה ההולכת ומתקרבת. "כבר מסרתי את עיקר דעותַי בשנת תרצ"ג (1933). גם דיברתי עם מנהיגי הדור, ודברַי לא התקבלו אז, אף על פי שצווחתי והזהרתי על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה, אחרי הפצצה האטומית והמימנית, אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים, וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת. על כן טוב היום לעורר את העולם שיקבלו את תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו" ("כתבי הדור האחרון").

זעקתו העזה של בעל הסולם מהדהדת עד ימינו ורלוונטית יותר מתמיד. גם אז, בזמני השגשוג באירופה, העדיפו היהודים לרקוד בשאננות לצלילי ואלס בברלין או ללעוס בנחת שניצל וינאי, בעוד הסכנה הגדולה אורבת מעבר לפינה. גלי האנטישמיות המודרנית שפוקדים היום את היהודים באירופה, צריכים לשמש לנו תזכורת לתפקיד המוטל עלינו: להתאחד ולהיות "אור לגויים" – להוות דוגמה טובה לחברה מתוקנת שבה כולם חיים באהבת אחים מעל לכל ההבדלים. גם בימים אלה אנחנו מתקרבים אל בחירה גורלית, ממש כפי שנעשינו לראשונה לעם במעמד הר סיני. אז, למרגלות ההר, התמודדנו עם התלבטות דומה כאשר הוצבה בפנינו בחירה חד משמעית: להתחבר או שכאן יהיה מקום קבורתנו, ערבות הדדית או שנאת חינם, הכול או לא כלום. במאמץ כביר כבשנו את הר השנאה בינינו והתחברנו "כאיש אחד בלב אחד".

המסר ברור – עלינו להאשים את עצמנו בלבד בשנאה המופנית כלפינו. כל עוד אנחנו נוהגים באכזריות זה בזה, העולם יתאכזר אלינו. "כל ישראל חברים" ועמוק בפנים כל יהודי חש זאת. אם נתחבר בינינו כאגודה אחת, נרתום את האנטישמיות לטובתנו. כי אם "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות, אז כאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" (מאור ושמש).