שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים וסיום החופש הגדול המתיש עבור חלק מההורים, זה זמן טוב לדבר על חינוך ולקבל עצה לחיים. לכאורה, אין דבר טבעי יותר מאשר להוליד ילדים ולגדל אותם, אבל בפועל החיים מראים שהעניין לא כל כך פשוט. מה צריך לדעת בימינו כדי לחנך ילדים בכלל ולתפקד כהורים טובים בפרט?
הכול מתחיל במשפחה. משפחה היא מיני חברה. אם נדע כיצד לבנות משפחה מגובשת, נבטיח את הצלחתם של ילדינו גם מחוץ לבית, בבית הספר ולכל אורך החיים. בשונה מדורות קודמים שבהם ההצלחה בחיים היתה אישית, אינדיבידואלית, כיום העולם השתנה. בעולם המקושר, התנאי העיקרי להצלחה הוא היכולת להתקשר עם הזולת. מי שידע להיות מקושר נכון, לעשות חיבורים טובים בין בני אדם, יצליח בגדול.
אחד הכלים העיקריים שמציעה חכמת החיבור היא סדנת חיבור משפחתית. זו צריכה להיות ישיבה קבועה, אחת לשבוע לפחות, והזמן הזה צריך להיחשב מקודש. בשביל האווירה הטובה כדאי להכין כיבוד טעים, אבל לא שהוא יתפוס את כל תשומת הלב, כי העיקר זה דיבור והקשבה.
כל בן משפחה בתורו משתף את האחרים בחוויה מסוימת שעבר השבוע, ועליה הוא מבקש לשמוע את דעתם. בזמן שהוא מספר את הסיפור שלו, כולנו קשובים לדבריו, רוצים להרגיש אותו. אחר כך, כל אחד מבני המשפחה האחרים יביע את דעתו בנושא, וננסה לגבש איזו התייחסות משפחתית משותפת. אפילו אם לא נגיע לפתרון כלשהו, מטרתנו לגבש הרגשה משותפת ביחס למה שקורה לכל אחד מאיתנו.
אם לדוגמה בתנו הקטנה מספרת על משהו שקרה לה, כולנו משתדלים להיכנס לרגש שלה, להשתתף בסיפור שלה, ומתוך כך לעזור לה להבין איך נכון להתייחס למה שעבר עליה, איך לאזן בין רגש ושכל, איך לראות דברים מזווית רחבה. לא נבוא אליה כמו מורים אל תלמידה, אלא יותר כמו חברים מנוסים שגדולים ממנה בשנה-שנתיים. לא נטיף לה מוסר, אלא נבוא מהלב. לעזור, לתמוך, לתת כתף ועצה טובה. ננסה "להתלבש" בה, להרגיש אותה, לרדת לרמה שלה, רק עם הבנת פתרון משלנו.
כשנעשה זאת פעם אחר פעם, היא תתחיל להבין ולהרגיש למה אנו חושבים ככה, מאיפה באה לנו גישה כזו, על מה אנו מתבססים. היא תלמד את החשיבה שלנו, את החשבונות שלנו, איך אנו מאזנים רגש עם שכל ולהיפך. אנו כאילו לוקחים אותה, מחבקים אותה, ומעבירים אותה בעדינות דרך המחשבה והרגש שלנו. רוצים לתת לה קצת לראות את המצב דרך העיניים שלנו, ולהניח לה. לא ללחוץ, לא לחייב אותה לחשוב או להרגיש כמונו. מתוך כך היא תלמד בהדרגה להשתתף בעצמה במשהו שקורה לאדם אחר, מה שבדרך כלל קשה מאוד לילדים קטנים.
בן משפחה ששיתף את כולם בחוויה שלו, נכלל מההסתכלות של הוריו על המקרה, מזווית המבט של אחיו או אחיותיו. הוא רואה איך הם מקשיבים לו מכל הלב, מנסים להרגיש אותו, להבין מה בדיוק קרה. כשהוא מספר להם מה עבר עליו, הם מתעניינים, שואלים שאלות, נותנים עצות, מנסים לעזור לי להתבטא, "לחלץ" את הסיפור שלו.
בהדרגה נוצרים במשפחה רגש ושכל משותפים. משיתופים כאלה בני המשפחה יתחילו להרגיש שנוצר בינינו מין שטח משותף אשר אותו הם מרגישים כ"המשפחה שלנו". הרגשת המשפחה מקנה עוגן בחיים, ובעיקר תחושת שייכות לילד. התרגילים המשפחתיים יפתחו בילד את היכולת להרגיש את הזולת. הוא יידע איך "להתלבש" באנשים אחרים, לקרוא אותם, להבין מה מניע אותם. הוא יזהה ביתר קלות אל מי כדאי להתקרב, וממי כדאי להתרחק. מעבר לכך, הטוב שיוקרן ממנו יגרום לכך שהוא יזמין על עצמו פחות צרות.
לילד כזה יהיה קל יותר להצליח בלימודים. תתפתח בו היכולת להקשיב, להשתתף, לספוג את החומר, לתקשר בצורה נוחה עם המורים והתלמידים האחרים, לשים לב מי עונה מה, ואיך. הוא יהיה פתוח לקשר, פתוח ללמידה. התפיסה המדעית שלו תהיה קלה יותר, הוא יראה איך דבר מתקשר לדבר, מפני שהוא עצמו למד להיות מקושר ומחובר. הוא יהיה ממוקד יותר, פחות היפראקטיבי, בעל סבלנות, ולכן יצליח.
במציאות כזו הנכס הגדול ביותר שנוכל להעניק לילדינו הוא היכולת להתקשר בטוב לאחרים. זו תמציתה של חכמת החיים במאה ה-21.
איך בונים משפחה לתפארת? צפו וגלו>>