משאל העם האחרון באיטליה והתפטרות ראש הממשלה רנצי מבשרים על התחזקות התנועות הפשיסטיות ומוכיחים כי לאירופאים יש צורך להתאחד. כרגע רוחות המחאה הלאומנית מופנות נגד הממסד, אך במהרה הן עלולות להיות מופנות נגד מיליוני המהגרים הזרים, ובהמשך, כמו שכבר קרה בעבר, אף להפנות אצבע מאשימה כלפי היהודים. הרב לייטמן מסביר איך לנטרל את פצצת הלאומנות המתקתקת שעלולה לאיים על גורלו של העם היהודי
במאמרים האחרונים העמקתי בתמורות ובשינויים המתחוללים בעולם, והסברתי שכל זה נובע מן החוקיות הקיימת בטבע, שעליה מלמדת חכמת הקבלה. החברה העולמית משתנה, הכלכלה לובשת צורה חדשה, משטרים מתחלפים לנגד עינינו, ואל קולות אזרחי בריטניה שבחרו לעזוב את האיחוד האירופי וקולותיהם של האמריקנים שהובילו את טראמפ לבית הלבן, הצטרפו בתחילת השבוע קולות העם האיטלקי שהשיבו בשלילה למשאל העם והתנגדו נחרצות לרפורמה בחוקה האיטלקית – מרד של ממש באיחוד האירופי המקרטע.
מטאו רנצי מודיע על התפטרותו (צילום: רויטרס)
רוחות המחאה הלאומנית בארץ המגף מופנות כרגע נגד הממסד הפוליטי, אך הן עלולות לשנות כיוון ולהיות מופנות נגד מיליוני המהגרים הזרים, ובהמשך יגיעו כמו תמיד אל היהודים – מגמה פשיסטית ואנטישמית מסוכנת אשר עלולה להשפיע על גורלה של אירופה, על גורל העם היהודי ועל האנושות כולה.
הקולקטיב נעלה יותר מסכום חלקיו
הפשיזם הוא חלק מה-די-אן-איי של האיטלקים. ב-1919, כשנה לאחר מלחמת העולם הראשונה, החל הפשיזם כהשקפת עולם לכונן באיטליה משטר רודני כתחליף לדמוקרטיה הליברלית. הפשיזם האיטלקי ייחס חשיבות אדירה למדינה הנצחית, ותבע מן הפרט בן החלוף להקריב את עצמו, את שאיפותיו ואת מטרותיו למען טובת הכלל. אין מעמדות, אין יחידים – האומה היא גוף נושם וחי.
באמצעות אידאולוגיה לאומנית סדורה, המתחזקת בין היתר את שנאת הזר, התיימר מייסד הפשיזם, בניטו מוסוליני, ללכד את בני ארצו ולפטור אותם מעוני, מבעיות חברתיות ומאבטלה – אותן הצרות שפוקדות את איטליה היום.
מוסוליני עצמו טבע את המושג "פשיזם", ששורשו במילה "פאשיו" (Fascio), באיטלקית: אגודה או אחדות. לצד השם החדש התנוסס סמל רומי עתיק של אגודת קָנים, הבא לתאר את עוצמת החיבור על פני חולשת היחיד – חיבור אגואיסטי ונצלני שכל מטרתו היא לצבור כוח ושליטה, ובסופו של דבר להמיט חורבן על "האומה המאוחדת".
מאה שנים לאחר שדעכו, מתעוררות מחדש המפלגות הלאומניות ומצביעות על צורך ממשי באחדות. ברור לגמרי כי זו אותה אחדות שמקורה באגואיזם הצר שדואג ללאום שלו בלבד, השאלה היא האם אפשר אחרת? האם ניתן להוביל את הצורך באחדות הפורחת לנתיב חדש? ואם כן, כיצד?
"הפשיזם האיטלקי ייחס חשיבות אדירה למדינה הנצחית, ותבע מן הפרט בן החלוף להקריב את עצמו, את שאיפותיו ואת מטרותיו למען טובת הכלל. אין מעמדות, אין יחידים – האומה היא גוף נושם וחי".(צילום:רויטרס)
הלוגו היהודי
להבדיל מהלוגו הפשיסטי, מאות שנים קודם לכן כבר המשילו גדולי ישראל את הכוח שבאחדות העם היהודי: "אם נוטל אדם אגודה של קנים, האם הוא יכול לשבור אותם בבת אחת? אילו נוטל אחד אחד, אפילו תינוק יכול לשבור אותם" (מדרש תנחומא). הסיפור של אחדות עם ישראל מתחיל בבבל העתיקה לפני כ-3,500 שנה. בימים ההם החברה הפרימיטיבית תפקדה כמעין משפחה אחת, שבה כולם הבינו איש את רעהו ודיברו "שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית, יג', א'). לפתע התפרץ הטבע האגואיסטי של האדם, אותו רצון לקבל הנאה המניע אותנו על ידי תענוג או ייסורים, ודרש לעצמו תענוגים גדולים יותר על חשבון הזולת. כתוצאה מהניצול ההדדי, נוצר משבר חברתי עמוק שפילג בין הבבלים עד כדי מלחמת אחים.
הבבלים המתוסכלים חיפשו מוצא מן השבר החברתי שנקלעו אליו, והוא הופיע בדמות אברהם, כהן בבלי גדול בדורו, שקיבץ אותם סביבו, לימד אותם את חכמת הקבלה וחינך אותם לחיבור ולאהבת הזולת. חבורת הבבלים שפעם היו מנוכרים, התחברו ביניהם "כאיש אחד בלב אחד", ונקראו "ישראל" – על שום רצונם להידמות יָשָר לאל, לתכונה של כוח הטבע האחד, השלם והנצחי. מרגע שנוסד עַם ישראל היתה לו מטרה אחת בלבד: לשמש דוגמה לאחדות ליתר חלקי האנושות המפורדים – להיות "אור לגויים".
אין מעמדות, אין יחידים – האומה היא גוף נושם וחי.(צילום: רויטרס)
העם היהודי עבר תהפוכות רבות. לאחר חורבן בית המקדש השני גבר האגואיזם ושנאת החינם התעצמה. אהבת האחים וערך האחדות הנעלה חדלו להאיר את החזון הרוחני, והעם התפזר לכל עבר למשך אלפיים שנות גלות.
לא לעד יכלו היהודים לנדוד ברחבי העולם ולהתבולל בקרב עמים אחרים, שכן מוטלת עליהם אחריות גדולה ומחויבות לספק לעולם את השיטה לחיבור. בכל פעם שניסו היהודים להתכחש לתפקידם, התזכורת הגיעה בגילויי אנטישמיות – חלק מחוקי הטבע.
אנטישמיות על רגל אחת
בתחילת שנות ה-20 הנרי פורד, מגדולי האנטישמיים, פרסם סדרת ספרונים בשם "היהודי הבינלאומי", ובהם כתב כך: "במשך זמן רב מדי היה מורגל היהודי לחשוב על עצמו כעל הבעלים היחיד של ההומניות של החברה. לחברה יש דרישה גדולה נגד היהודי, שהוא יפסיק את הייחודיות (התבדלות) שלו, שהוא יפסיק את הניצול של העולם, שהוא יפסיק להתייחס לקבוצות יהודיות כמטרה של כל הרווחים שלו, ושיתחיל לממש את הנבואה העתיקה, כי דרכה כל האומות על פני כדור הארץ יבורכו".
פורד הוא דוגמה אחת מני רבות. מלך פולין, קז'ימייז' השלישי, אמר עוד בשנת 1364 כי "היהודים תמיד מתכננים תחבולות. הם רוצים להזיק לנוצרים, לנצל ולרושש אותם מבחינה כספית". בשנת 1885 הוגה הדעות הגרמני, פאול דה-לאגארד, הציע לעם הגרמני תוכנית מפורטת איך לסלק ממנה את הגזע היהודי המאוס. על היהודים הוא כתב: "עִם טפילים ועִם חיידקי מחלות אין מנהלים משא ומתן, ואין מחנכים אותם, אלא משמידים אותם השמדה יסודית במלוא המהירות ועד כמה שאפשר". אדולף היטלר, ימ"ש, כתב כי "הרוח היהודית היא תוצר של האדם היהודי. אם לא נגרש את העם היהודי בהקדם, הם 'ייהדו' את עמנו בתוך זמן קצר ביותר". איך התגשמו מילותיו למעשים, את זה כולנו כבר יודעים…
רוחות המחאה הלאומנית בארץ המגף מופנות כרגע נגד הממסד הפוליטי, אך הן עלולות לשנות כיוון ולהיות מופנות נגד מיליוני המהגרים הזרים. (צילום:רויטרס)
אולם גם לאחר השואה הקשה שפקדה את יהודי אירופה, שבו רוחות השנאה לנשב. הסופר והדיפלומט הצרפתי, ז'אן ז'ירודו, כתב אז: "בדרך נשגבת מבינתי נכנסו והסתננו אל קרבנו מאות אלפי יהודים שנמלטו מגטאות פולין ורומניה. כל המהגרים האלה, שהתרגלו לחיות בשולי המדינה ולעקוף את חוקיה, לכל מקום הם מביאים עמם את חוסר ההקפדה, את הפעילות הבלתי חוקית, את ההונאה, את השחיתות, ומהווים איום מתמיד על רוח הדייקנות, האמון והשלמות של בעלי המלאכה בצרפת".
האחדות מרפאה את פצעי האנושות
היטלר, פורד ואנטישמים רבים לאורך ההיסטוריה החזיקו בתת-המודע שלהם את ההכרה כי לעם ישראל יש תפקיד מהותי בעולם, והוא לא מבצע אותו. כשהאחדות בעם ישראל מתרופפת – הפשיזם והנאציזם מתחזקים, לכן לא פלא כי "בדור כזה כל בעלי החורבן שבאומות העולם מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, כדברי חז"ל: 'אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל'. כי כמו שכתוב ב'תיקוני הזוהר', 'ישראל הם הגורמים: עוני, חרב, שוד, הרג והשמדות בעולם כולו'" ("כתבי בעל הסולם").
עלינו רק להראות לעולם את צורת החיבור הנכונה(צילום: קבלה לעם)
לעומת זאת, כאשר אנחנו לוקחים אחריות ומתאחדים בינינו כאיש אחד בלב אחד, כפי שמלמדת חכמת הקבלה, אנחנו עושים שימוש נכון בטבע האגואיסטי, מעוררים את כוח החיבור החיובי הטמון בטבע, ומקרינים אותו דרך רשת הקשר בינינו לכל העולם. בעל הסולם כתב כי "האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצות ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו. שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו" (בעל הסולם, מאמר הערבות). האחדות שמתפשטת דרכנו ברשת הקשר הגלובלית, מרככת את לבבות המין האנושי, מקרבת אותם איש אל רעהו ומנטרלת אותם מן המחשבות על דרכים להזיק לעצמם באמצעות משטרים פשיסטיים, על אחת כמה וכמה להזיק לנו.
"כאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול" ("מאור ושמש"). במילים פשוטות: הבחירה בידינו. עלינו רק להראות לעולם את צורת החיבור הנכונה. קשר רופף בינינו יוביל לעליית הפשיזם, ואילו קשר הדוק יביא לנפילתו.