כנס ראשון, כנס שני, כנס שלישי… הכנס של פורום המאבק באנטישמיות התכנס היום בירושלים בפעם השישית!
כמה כנסים, ועידות, פורומים ומפגשים נצטרך עוד כדי לטפל בתופעה העולמית שאינה מרפה: א-נ-ט-י-ש-מ-י-ו-ת.
נשיא בולגריה רומן ראדב, מזכ"לית אונסק"ו לשעבר אירינה בוקובה, ראש המרכז לחקר האנטישמיות אברהם (אייב) פוקסמן, ועוד רבים בצמרת המאבק באנטישמיות – לאיש מהם אין פתרון מזהיר. "האנטישמיות במגמת עלייה מדאיגה", הצהיר כל אחד מן המנהיגים בפתיחת נאומו. המשפטים שבאו בהמשך הביעו בעיקר הזדהות, תמיכה או ציפייה לשינוי.
המלצות לחקיקה, הזמנות לדיונים נוספים וקריאה לתמיכה בארגונים הפעילים, אך פתרון ממשי, שורשי, מהפכני לא נשמע. לפחות לא באוזניי תלמידיי שהשתתפו בשלושת ימי הכנס בבנייני האומה.
לדבריהם, נציגי כל ארגון סיפרו בגאווה כמה הם פועלים נגד תופעת האנטישמיות. הם מוחים נגד השנאה, מספרים לעולם שישראל גדולה וחשובה, נואמים בכנסים, בונים קואליציות, ומנהלים קמפיינים בטוויטר נגד שונאינו.
הבעיה היא בגישה. כל ארגון מציג לראווה את פועלו, מצדיק את דרכו במאבק נגד האנטישמיות. אולם אחרי אינספור מעשים ופעולות, "האנטישמיות במגמת עלייה מדאיגה".
אם לא נטה אוזן כדי להבין את השורש לתופעה שאינה מרפה, נמצא את עצמנו מתכנסים שוב ושוב, מתדיינים, מתוועדים וכואבים את הזינוק בנתונים.
הדרך לפתרון כבר סלולה מקדמת דנָא: לפי חכמת הקבלה, האנטישמיות היא תוצאה על פני השטח; הסיבה עמוקה יותר.
האנושות זקוקה למנגנון להרגשת הקשר הטבעי בין כל בני האדם, קשר שיביא לחיים שלווים. ליהודים ישנה השיטה. הם נושאים אותה בקרבם. הם נוסדו עליה. אברהם, אבי האומה, קיבץ סביבו נציגים משלל קבוצות, שבטים וחמולות שחיו בבבל העתיקה, וייסד קבוצה שחיה על בסיס העיקרון "ואהבת לרעך כמוך" – איחוד מעל כל ההבדלים. ברבות הימים הפכה הקבוצה הזאת לעם. אבל בהמשך היא איבדה את אהבת האחים ונפלה לשנאת חינם, ומאז נולדה האנטישמיות.
האנטישמיות היא ביטוי לדרישה העמוקה ביותר ששוכנת בליבם של אומות העולם. ציפייה מאותה קבוצה, מיהודי העולם, שיחזרו לספק לאנושות את הדגם לחברת מופת. את הערבות ההדדית שאנחנו יודעים לייצר בינינו מאז ומעולם. היא הסטארט-אפ הישן שלנו. לכנס כזה שיקדם את האחדות בעם ישראל, אני מייחל.