ארצות הברית של אמריקה, שנוסדה על בסיס עיקרון האחדות – משוסעת, מפגינה את עצמה לדעת ונחצית היום לשני מחנות ברורים. קיטוב שכמותו לא זוכרים מאז מלחמת האזרחים. אם אכן טראמפ רציני בכוונותיו לאחד את אמריקה, עליו לבנות תוכנית לאומית-חברתית-חינוכית לאחדות העם האמריקני. לא עוד הצעה יפה, כי אם חוק שיעבור בבית הנבחרים. ומי מתאים יותר מטראמפ, איל ההון שהצליח לשקם את עסקיו לאחר פשיטות רגל רבות, להתמודד עם השסע החברתי ולשקם את תדמיתו הבעייתית?!
"אני רוצה מדינה שבה אנשים אוהבים זה את זה, ועל כך אני מתכוון לשים דגש!" אמר דונלד טראמפ בריאיון הראשון שהעניק לכלי התקשורת עם היבחרו. בעוד נשיא ארה"ב המכהן מדבר בממלכתיות על איחוד האומה האמריקנית ומצהיר בקול מתפייס שחשוב לו מאוד להיות הנשיא של כולם, מוחים כנגדו אלפי בני אדם ברחובות, מניפים שלטים הקוראים "הוא לא הנשיא שלי" כבר שבוע ברציפות. במהלך קמפיין הבחירות הסוער הואשם טראמפ על ידי הדמוקרטים, כי על מנת להיבחר הוא השתמש במסרים מלאי שנאה שפילגו את האומה האמריקנית, אך האמת היא, שפליטות הפה הפרובוקטיביות ונטולות התקינות הפוליטית של טראמפ אינן הגורם לפילוג הקיצוני בארה"ב. הן אכן מאירות ומבליטות מעט משורשי המחלה הממארת שדוגרת כבר שנים באמריקה, אבל אין זו אלא צביעות והיתממות לטעון כי אמירות אלו הן שיצרו אותה.
צילום: רויטרס
לבנים ושחורים, נוצרים ומוסלמים, מקומיים (מהגרים ותיקים…) ומהגרים חדשים, תושבי הערים הגדולות וכפריים, ליברלים ושמרנים, עשירים ועניים, וכמובן, דתיים וחילוניים – כולם כאחד מסרבים לקבל זה את זה. מחקר שפרסם מכון פיו (PEW) האמריקני, מדווח על מחצית מהציבור שמתעבים את האוחזים בדעה מנוגדת להם, ואף רואים בצד השני איום ממשי על גורל מדינתם. במידה מסוימת, הקיטוב הזה מזכיר לרעה את אווירת ימי מלחמת האזרחים האמריקנית בשלהי המאה ה-19, אלא שכדי למנוע את החלוקה ל"שתי אמריקות", מציע טראמפ לרכך את הבעיה באמצעות "יצירת מקומות עבודה נוספים".
ללא ספק, טראמפ שינה וצפוי להמשיך ולשנות חלק מחוקי המשחק. על כך אין עוררין. ובכל זאת, לו נתבקשתי לייעץ לנשיא הנבחר כיצד לסלול את שביל הזהב שיוביל לאחדות האומה האמריקנית השסועה, תוך שילוב פתרון קבוע למצוקת האבטלה, לשחיקה במעמד הביניים ולהיעלמותו של מעמד הפועלים, הייתי מציע לו לבנות ולהוביל בעצמו תוכנית לאומית-חברתית-חינוכית לאחדות האומה האמריקנית. לא עוד הצעה יפה על הנייר, כי אם תוכנית רב-שלבית, יסודית ואמפירית, שתרחיק לכת ותכלול שינויי חקיקה בבית הנבחרים – ותנסה לגבש מעין חוק שיציע, ובמקרים מסוימים אף יחייב, חיבור כאחד מעקרונות החוקה האמריקנית.
הדרך לרפא את הפילוג באמריקה
"חוק החיבור" הוא בפועל תוכנית ממשלתית שתמצא את הדרך איך להשפיע וליצור סביבה "מחייבת" עבור אזרחי ארה"ב, שמטרתה לתת להם כלים וליצור למענם סביבה תומכת שתסייע להם ללמוד להתחבר זה לזה ולהתחשב בזולת. מדובר בתהליך חינוכי שישפיע על החברה כולה, ובעזרתו נכיר את עצמנו ואת הסביבה שבה אנו חיים, נוכל לחלוק בידע שייצור מודעות משותפת ותחושת שייכות למערכת אחת.
תוצר לוואי של היוזמה הזו עשוי לסייע לפתרון בעיית האבטלה: בעזרתו תוקם תשתית רחבה ואחידה שתחצה את כל המגזרים ותפעל במגוון המסגרות החברתיות – החל מגני ילדים, בתי ספר, אוניברסיטאות, מקומות עבודה, לשכות אבטלה, דרך כלי התקשורת וכלה בבתי חולים ובבתי אבות.
פרויקט שכזה צריך להיות מלווה בקורסים מקוונים וסדנאות חווייתיות שיגבירו את המודעות לעולם הגלובלי שבו אנחנו חיים, כולל שאלונים שיאפשרו לאדם למדוד את התקדמותו בשיפור מערכת היחסים בינו לבין החברה. בהמשך ניתן לעשות שימוש מועיל במדיה: ליצוק תכנים שיאדירו את ערכי האחדות ולהשתמש בהשפעה העצומה של מערכת התקשורת האמריקנית על מנת ליצור סביבה טלוויזיונית ודיגיטלית תומכת לתהליך. בשלבים מתקדמים יותר יתפתחו באופן טבעי קהילות שכבר הפנימו את חשיבות החיבור והאחדות כפתרון לבעיות הלאומיות, ויוכלו לזהות גם פתרונות לחלק מהבעיות הפרטיות. לימוד שכזה יכול להתבצע בדרכים שונות ולהוביל את ארה"ב הפצועה תהליך של חִברות, ולהציע לאמריקה המשוסעת אידיאולוגיה של אחדות.
בהדרגה יכירו אוכלוסיות וציבורים שלמים את הסיפור של "האחר", יחוו סדנאות מעשיות וירכשו כלים ליצירת קשר נכון עם הזולת ולהתנהגות מתוקנת בחברה. אחת האפשרויות היא להציע לאזרחים שייקחו חלק בתוכנית החינוכית-חברתית סוג של תמריץ והטבות מהמדינה.
בראש ובראשונה "חוק החיבור" יוכל לרכך את לב האומה, להשלים ולחבר בין שני המחנות שחוצים את ארה"ב היום, ונאבקים בכיכרות העיר. מאה וחמישים שנה חלפו מאז הוביל לינקולן, נשיא רפובליקני נבחר, את מדינות האיחוד לניצחון על הקונפדרציה של המדינות הפורשות, אולם במאה ה-21, עת הטבע האגואיסטי מגיע לשיא התפתחותו ובאופן טבעי מחזק את הפירוד בינינו, לא יעזרו הסכמים בינלאומיים. ערכי הליברליזם, הפלורליזם, ההדדיות והחופש על כל סוגיו פשטו את הרגל, ודי ברמיזה שאינך נוטה להסכים עם דעה אחרת משלך כדי להרגיש מאוים מהסביבה. הרוח הרעה והאלימה ששלטת בארה"ב של היום שונה מברית האחדות שהוחלט עליה בתקופת השיקום עם תום המלחמה, ושימשה כיסוד לבניית האומה האמריקנית המאוחדת (United States of America).
תופסים טראמפ
טראמפ בחר לפתוח את נאומיו הראשונים בשפה רכה, ממלכתית ומפויסת, וטוב שכך. הוא ניחן ביכולת לדבר "ישירות" אל הציבור, בסוג של כנות, חדות והומור שאם ינתב אותם אל הרשתות החברתיות אשר בהן השתמש בהצלחה רבה כל כך במהלך תקופת הבחירות, הוא יוכל להתחיל לפייס את הציבור בהעברה של מסרים חיוביים ומאחדים. אם נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו ייתן דוגמה ויהיה הראשון שמעניק שיעור של אחדות, זה עשוי להיות מהלך חסר תקדים שיקרב אותו אל העם וישבור את המיתוסים ואת התדמית השלילית שדבקה לדמותו. בדרך זו הוא יוכל לחדש את התקווה גם בקרב ההמונים שמפקפקים בו ויוצאים להפגין נגדו ברחובות. גם הם יושפעו מהשיח הציבורי, ירצו או לא, ויראו במו עיניהם שהוא אכן נמצא שם בשבילם, כדי לגרום לשינוי ולהוביל לשוויון.
צילום: רויטרס
הפעמים שבהן אמריקה הצליחה לחיות בשוויון, בערבות ובדאגה הדדית, היו התקופות היפות בהיסטוריה שלה, ואילו עם השנים, כשכל אחד התחיל למשוך לכיוון שלו והקשרים התרופפו, סבלה היבשת מאסונות גדולים.
"היוזמה החינוכית" שמוגשת כאן מבוססת על חוקי הטבע הגלובלי שמלמדת חכמת הקבלה. האחדות היא המבנה היסודי ביותר בטבע. הטבע שואף לאיזון, לשוויון ולשלמות, ומכיוון שבני האדם הם חלק מהמעגל של הטבע, גם עלינו חלה החובה לפעול במעגליות, בשוויון ובהתחשבות הדדית. ההבדל היחיד הוא שבמקרה שלנו עלינו לעשות זאת באופן מודע בעזרת תהליך חינוכי. אם נבנה בינינו קשרים הדדים שיתאימו לחיים בעולם הגלובלי שמתגלה לנו היום, ללא ספק נזכה להבנה ולהרגשה שיסייעו לנו להחליט נכון ולהצליח בכל דרכינו. זהו שטר הערבות שאני מציע לכבוד הנשיא, מר דונלד טראמפ.
כך הוא יוכל להקים "מדינה שבה אנשים אוהבים זה את זה". העם האמריקני ילמד לספק איש לרעהו תחושת ביטחון, חום והרגשת חיים באומה אחת ולא בחמישים ושתיים מדינות נפרדות. שיטת החיבור הייחודית הזאת לא תבטל את השוני בין האמריקנים ולא תטייח אותו בזיוף האמריקני המוכר, שמצופה בשיח שכולו פוליטיקלי קורקט, אלא תפרוס מעל כולם מטרייה רחבה של חיבור שתכסה על כל הפשעים באהבה. במאה ימי החסד שנותרו לארגון הממשל עד להשבעה הרשמית בעשרים בינואר 2017, אני ממליץ בחום לנשיא להתניע את היוזמה ולגשת לבניית תוכנית שכזו, או לפחות לדון בה בכובד ראש מעל בימת התקשורת. ההצלחה של האומה האמריקנית בתהליך הזה חשובה לאמריקנים, וחשובה לא פחות גם לנו ולעולם כולו.