האיחוד האירופי מתפרק, ארה"ב מתבדלת, מפלגות הימין גוברות והאנטישמיות מטילה אימה – האנושות בכלל והעם היהודי בפרט מסתכלים בשאננות על חצי הכוס המלאה, אך בינתיים גוברות עליהם המכות בזו אחר זו ומאיצות בהם לצאת מ"מצרים" – מהגישה האגוצנטרית ההרסנית לחירות הגלובלית. הרב לייטמן מלמד איך יוצאים ממצרים בלי לחטוף ולו מכה אחת
כשם שאדם השרוי במתח ובחוסר אונים הולך ומסתגר בתוך עצמו, או להפך נכנס למגננה ולמתקפה אגרסיבית כלפי הזולת, כך בדיוק נוהגת האנושות בימינו. האמרה "אמריקה לפני הכול" נהפכה למוטו של המדיניות הבדלנית שמוביל הנשיא טראמפ, מדינות אירופה מתקדמות בצעדים ענקיים לכיוון לאומני, האיחוד האירופי נמצא בסכנת הכחדה ומפלגות הימין הפופוליסטיות המתקרבות לקדמת הבמה מפרות בדרך כל אמנה, ברית וחוזה ידידות שנחתמו מאז מלחמת העולם השנייה.
בקצב השינויים המסחרר, אף מנהיג אינו יודע לחזות את שעתיד להתחולל מחר בבוקר, כפי שאף מנהיג אינו יודע כיצד להגיב לנוכח השינויים הפתאומיים. השאלה הנשאלת היא איך נקלענו למצב העגום הזה, ומה בכוחנו לעשות כדי להיחלץ ממנו במהירות?
- לכל הטורים של הרב לייטמן
העולם מחובר, האנושות לא
לפי חכמת הקבלה, מערכת הטבע מורכבת מרשת קשרים עצומה שכל חלקיה פועלים בהדדיות והיא מתנהלת כאורגניזם שלם הפועל באינסטינקטיביות בכל רמות הקיום: דומם, צומח וחי. חוץ מהאדם. בקרב המין האנושי פועלת שכבה אגואיסטית נוספת המנוגדת לזו הראשונה. האגו טבוע בנו מלידה, "יצר לב האדם רע מנעוריו", והוא פועל תדירות כדי לנתק אותנו ממערכת הטבע, להבדיל ולהפריד בינינו. במילים אחרות: העולם מתגלה כמחובר אך האנושות אינה מחוברת, ובדיוק בקו התפר שבין שתי השכבות נוצר חיכוך המתפתח למשבר.
"מדינות אירופה מתקדמות בצעדים ענקיים לכיוון לאומני והאיחוד האירופי נמצא בסכנת הכחדה"
הפתרון גלוי לעין כל: עלינו להיצמד להרמוניה שבה מתנהלת השכבה הראשונה, לאחדות שבטבע, לכוח החיובי המייצב את המציאות – לפעול ולהתחשב זה בזה כמו שאר חלקי הטבע וכך למנוע את הפרת האיזון. כל עוד אנחנו פועלים רק למען עצמנו ונוהגים באדישות ובאכזריות זה כלפי זה, אנחנו מעצימים את הכוח השלילי ואיננו מצליחים להשתחרר מסבך הקשרים האגואיסטיים שיצרנו במו ידינו.
גם אם לרגע אחד נרצה להרים את הראש מעל ביצת האגואיזם ולשאוף חמצן זה כמעט בלתי אפשרי, ברגע הבא אנחנו מיד נחזור לסורנו. עובדה, כל מערכות הקשרים המוכרות הולכות ומתרופפות – מנהיגים מאבדים שליטה, ממשלות וארגונים בינלאומיים מאבדים אחיזה ומשפחות רבות מתפוררות. בארגז הכלים הפוליטי כבר לא נותרו כלים שבעזרתם אפשר לפתור את הבעיה, ומיום ליום מתברר שאנו מנוהלים בתוך מלחציים שאותו מפעילים המנוע הפנימי של הטבע מצד אחד והטבע האגואיסטי שלנו מצד אחר – ולכן לא נותר אלא רק להשתומם מהצד ולתהות: איך נצליח להתאים את עצמנו למערכת הטבע? אם נתמיד ולא נתחמק מחשבון הנפש הנוקב הזה נדע להפוך את המשבר ללידה, את מקום הקבורה למקום של חיים חדשים.
"מצרים לפני הכול"
הקושיה הזו אינה חדשה, היא נשאלה כבר לפני כ-3,500 שנה במצרים העתיקה, רק בסדר גודל מזערי ולא גלובלי כמו בימינו. בימים ההם, בני ישראל התפרשו על ארץ גושן וחיו חיים מדושנים. הם שלטו בחייהם בעוז והשיגו כל דבר שרק חפצו בו. אך גם לתקופה הזו, שכונתה בשם "שבע שנות שובע", הגיע הקץ. המנוע הפנימי של מערכת הטבע פעל כדרכו, הוא הגביר את השכבה האגואיסטית והתנגש בתקופה המפוארת והמענגת שהסתיימה בן-לילה והתחלפה בתקופה חדשה ששמה "שבע שנות רעב".
"סוף הסיפור ידוע מראש ונקרא עליו שוב בליל הסדר" (צילום: פלאש 90)
הריקנות פשטה בקרב ישראל ואותם דברים שהסבו להם עונג בעבר הפסיקו להשביע אותם והם שקעו בייאוש. הם גילו שהאגו שלהם, "פרעה מלך מצרים", הוא השורש לכל הבעיות, והחליטו לברוח ממנו ולצאת ממצרים. זה לא הלך בקלות. "פרעה", הטבע האגואיסטי, מלך בהם ביד קשה ופיתה אותם באינספור תענוגים כדי להמשיך ולהשתקע במצרים. אבל מערכת הטבע מצדה, כמו כל מערכת השואפת לאיזון ולשלמות, המשיכה לפעול בשיטתיות ובלי כל סנטימנטים. מרגע שבני ישראל העדיפו להישאר בשלהם ולא התאימו את עצמם לשכבה האלטרואיסטית הראשונה, הטבע הכה בהם ולא ריחם עליהם. מכה אחר מכה, עשר מכות, עד שבסופן הם נותרו חסרי כל דאגה עצמית.
סוף הסיפור ידוע מראש ונקרא עליו שוב בליל הסדר: בני ישראל התאמצו מאוד כדי להתאחד נגד פרעה מלך מצרים, התעלו מעל האגו המפריד ביניהם והעדיפו ללכת אחרי משה, המסמל את הנטייה לעבר הכוח החיובי שבמערכת הטבע. גם לאחר עשר המכות, כשהבינו כי כלום לא יעזור להם להינצל, הם התלכדו ביניהם יותר וגרמו לבסוף לשינוי אדיר במערכת הטבע. בשל כך הם יצאו ממצרים, מעבדות לחירות, השתחררו לחלוטין מהאהבה העצמית והתחילו לפעול מתוך אהבה לזולת.
בתוך החדר האינטימי שלי
ברמה הגלובלית העולם מוצף בימינו בשפע מוצרים ושירותים: מזון, ביגוד, דיור, אוצרות אנרגיה. לא חסר כלום מכלום, "שבע שנות שובע". אם עד כה חיינו בהתקשרות חיובית ייחודית, שבה האיחוד האירופי, הסכמי הסחר הבינלאומיים, השוק המשותף ושאר הארגונים העולמיים ניווטו את ההון כך שלכולם יהיה את הנחוץ, בשנים האחרונות זה נגמר. השכבה האגואיסטית השנייה תפחה לממדי ענק, היא התנגשה בגלובליזציה ופיצלה אותנו לחלקים. האיחוד האירופי מועיל לאליטות שבראשו, הגישה הקפיטליסטית משרתת רק את בעלי האינטרסים, וכל אחד מסתגר במדינה שלו, בקהילה שלו, בבית שלו, בתוך עצמו. "שבע שנות רעב" התחילו.
בשונה ממצרים העתיקה, המשבר המודרני אינו נחלתו של עם קטן אחד, הוא נהפך למשבר גלובלי וזרועותיו הארוכות מגיעות עד לאזרח הקטן אי-שם בקצה העולם. "מצרים" התרחבה על פני תבל כולה, "פרעה" מולך בכל הקשרים ומערכת הטבע ממשיכה להתפתח: לדרוש שכל החלקים, וכך גם בני האדם, יהיו מקושרים ביחסים אלטרואיסטים חדשים.
כדי למנוע את המכות הכלכליות והחברתיות הצפויות לאנושות עלינו להכיר בראש ובראשונה שהטבע האגואיסטי שלנו, שאינו מרוסן, הוא המונע מאיתנו את החיים הטובים. ההכרה הזו מוטלת על "בני ישראל של ימינו". הם הראשונים הסובלים בפועל מנחת זרועו של "פרעה" – יהודי ארה"ב ואירופה סובלים מאנטישמיות גוברת, ופה בישראל אנחנו מגלים שאננות ובטוחים שהכול משגשג, בעוד ששנאת החינם מכרסמת בנו והמזרח התיכון שמסביבנו רוחש. בשלב הבא עלינו להגיע למערכת יחסים המושתתת על ערבות הדדית. מכות נמרצות אכן יחייבו אותנו להשתנות, אך פיתוח מודעות למערכת הטבע יהדוף אותן. לכן, עלינו להבין את מטרת הטבע ומהותו ואת מיקומנו על ציר הזמן ההתפתחותי, להכיר את שכבת האגואיזם ההרסנית ולהפנים שנוכל להדביק את הפער בינינו למערכת הטבע רק על ידי התקשרות יפה ונכונה – תחת שם הקוד "ואהבת לרעך כמוך".
חכמת החיבור, חכמת הקבלה, מלמדת את כולנו צעד אחר צעד איך להיות מחוברים בינינו בקשרים אלטרואיסטים, להזרים מחדש ולכולם את כל השפע הקיים בעולם ולהתקשר בינינו למערכת הטבע כאיש אחד בלב אחד. בהגדה של פסח כתוב: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אני מזמין אתכם להתקרב איש לרעהו במשך ימי החג ולפעול יחד כדי לשנות את היחסים גם בדור שלנו, כך נעשה סדר עולמי חדש ונהפוך את חושך מצרים לגן עדן.