הספר שאיתו אתם צריכים לצאת משבוע הספר העברי

הספרות היפה הולכת ודועכת עם ההתפתחויות הטכנולוגיות שחדרו לחיינו, אבל יש סוג ספרות שאינה עוסקת בכללי מוסר ואינה בגדר סיפורי עמים, אלא מספרת לנו על עולם שונה ומיוחד

_{תמונה: פלאש 90}

לא לחינם עם ישראל מכונה "עם הספר". מאז ומעולם ספרים הם חלק בלתי נפרד מההווי שלנו, אמצעי מרכזי שמלווה את חיינו לאורך כל שנות התפתחותנו כעם, כחברה וכמדינה. אין הכוונה לספרות היפה והמוכרת, שפרצה לתודעה רק במאות השנים האחרונות, זאת שהולכת ודועכת עם ההתפתחויות הטכנולוגיות שחדרו לחיינו, אלא לסוג אחר של ספרים – ספרי הקבלה, הנקראים גם ספרי ה"קודש" מלשון נבדל, שונה, מיוחד.

ספרי הקודש – התנ"ך, התלמוד, ספר הזוהר והמדרשים השונים – אינם עוסקים בכללי מוסר ואינם בגדר סיפורי עמים, הם מספרים לנו על עולם רוחני מיוחד. נוסף על החכמה האדירה השופעת מהם, הספרים הללו טומנים בחובם כוח מיוחד, אוצר של ממש, שיכול למלא את כל מבוקשנו, לענות על כל שאלה שמתעוררת בנו, ובעיקר לתת משמעות לחיינו. אלא שמעטים בלבד יודעים כיצד לגלות את המטמון, אלה הם חכמי הקבלה.

המקובלים הם אנשים כמו כל אדם, אשר מכוח הרצון העצום שלהם לגלות את הסיבות למה שמתרחש בחיינו ולמה שצופן לנו הגורל, היו הראשונים שהצליחו לחדור אל "מאחורי הקלעים של העולם שלנו". הם גילו שבמציאות קיים כוח של נתינה ואהבה, שכל מטרתו היא להביא אותנו למצבו הנעלה – להיות מאוחדים בנתינה ובאהבה כמוהו.

את הדרך להשגה, את ההכוונה המפורטת ואת התחושות הנפלאות שעברו המקובלים, הם תיארו למעננו בספריהם. כך גם אנחנו יכולים לקרוא על אותו כוח נעלה, על "הסופר" שכותב את הסיפור של חיינו, וללמוד איך לשנות את חיינו לטובה.

_{תמונה: פלאש 90}

הנשמה שהתנפצה לאלפי נשמות

הראשון שהרגיש את שני העולמות יחד – את טבע העולם שסביבנו ואת טבע העולם העליון – היה אדם הראשון. הוא תיאר זאת בספר הקבלה הראשון שחיבר, "רזיאל המלאך". "רז" מלשון סוד, כלומר, גילוי סודות הבריאה.

הספר כולל שרטוטים מעניינים, ומי שקורא בו לעומק, קולט מיד שלא מדובר באדם פרימיטיבי שעסק בציד ממותות, אלא במקובל בעל שיעור קומה אדיר שמספר על נשמה מאוחדת בשם "אדם", על שבירתה לאלפי נשמות פרטיות של כלל האנושות, ועל החיבור העתידי שבו הן יתאחו מחדש לנשמה אחת.

עשרות ספרים נכתבו על ידי מאות מקובלים, אך הספר שבלט מאז ספרו של אדם הראשון היה "ספר היצירה", המיוחס לאברהם אבינו. אברהם לא תכנן לכתוב ספר לימוד, אלא רק מנה מספר חוקים עיקריים שגילו את אופן פעולתו של העולם הרוחני. על אף שספר היצירה מיוחד במינו, הוא עדיין קשה להבנה ורחוק מאיתנו שנות אור. בזכות ספר היצירה שכתב ושיטת החיבור בין בני האדם שפיתח, צמח עם ישראל והחל לשאוף להשגה רוחנית. מספר דורות אחריו, המשיך בהנהגת העם גדול המקובלים, משה רבנו.

המשל מאחורי סיפור יציאת מצרים

ההתגלות הרוחנית שזכה בה משה, נתנה לו את הכוח להוציא את בני ישראל ממצרים, ולהוליך אותם ארבעים שנה במדבר עד לגבולות ארץ ישראל המובטחת.

השיטה ה"מעודכנת" לדורו, אותה מביא משה בספרו, נקראת "תורה" מלשון "אור". כלומר, ההוראה איך לצאת לעולם הרוחני בעזרת האור, הכוח העליון. בעזרת הספר השלם שחיבר, יכול כל אדם לחשוף את תמונת הבריאה ולבנות את חייו לקראת המטרה הסופית.

אומנם ספר התורה ערוך כסיפור היסטורי על יציאתו של עם ישראל ממצרים, אך למעשה הוא מתאר על דרך משל את יציאת האדם ממצבו הגשמי והירוד שנקרא "מצרים", ואת התעלותו למצב הרוחני הנקרא "ארץ ישראל". "רבי שמעון בר יוחאי אמר, אוי לאותו אדם שאומר כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות ודברי הדיוט. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים" (ספר הזוהר). משה השתמש בשפה הנקראת "שפת הענפים" – בשמות של עצמים, רגשות ופעולות מהעולם שלנו, אבל התכוון בהם ל"שורשים" של העולם העליון – לכוחות עליונים נסתרים, לכניסות ויציאות של כוחות הטבע, ואפילו להשפעות הרסניות שלהם.

אם נסתכל על התורה שלא דרך המעטפת החיצונית, נראה תמונה אחרת לגמרי, מנותקת מן המציאות של העולם הזה. במקום דמויות בשר ודם כמו משה ופרעה, או חיות ועמים שונים, נבחין בכוחות הרוחניים שמפעילים אותנו, ובהדרגה נוכל להשתמש בהם להתעלות רוחנית אישית. המפתח לפענוח ספר התורה נמצא דווקא בספר הספרים של חכמת הקבלה – ספר הזוהר.

_{תמונה: פלאש 90}

הספר החשוב ביותר בחכמת הקבלה

ספר הזוהר, או כפי שהוא מכונה בפי המקובלים "הספר", מפרש את חמשת חומשי התורה, ומסביר לנו בדיוק למה התכוון משה רבנו. זהו הספר החשוב והיסודי ביותר בחכמת הקבלה. רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), מחברו של הזוהר, היה המקובל הראשון שתיאר איך המחשבות והתגובות שלנו על הכוחות שפועלים עלינו מלמעלה, עולות בחזרה לעולם העליון, פועלות בו, וכך משפיעות על התפתחות המאורעות העתידים לרדת אלינו.

לפני שרשב"י החל בכתיבת הספר, הוא הקים סביבו קבוצה בת עשרה תלמידים, "עשירייה", כי "אין התורה נקנית אלא בחבורה" (תלמוד בבלי). כל נשמה של כל תלמיד ותלמיד הייתה תואמת לתכונה רוחנית מסוימת בעולם העליון. התחברותם יחד לנשמה אחת הייתה בהתאמה מלאה ל"עשר הספירות", מבנה שלם אשר קיים בעולם הרוחני. חיבור נכון בין התכונות הללו הביא לגילוי אור הזוהר העליון בין עשרת התלמידים.

"והיה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו" (הרמח"ל, "אדיר במרום"). מכיוון שכל אחד מהחברים מייצג אחת מהתכונות של העולם הרוחני, סיפורם, המגולל לאורך כל ספר הזוהר, הוא למעשה תיאור האופן שבו התכונות הרוחניות האלה יורדות לעולם שלנו, כיצד מנהיגים עשרת הכוחות האלה את העולם הזה, וכיצד יכול כל אדם לנצל את הכוחות האלה לטובתו ולמען אחרים.