Photo by Natanael Melchor on Unsplash
"על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה, לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה. ושמרתם עד מאוד חיי האדם מֵרֶחם אימו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים, ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה…". על קטע זה מתוך "שבועת הִיפּוֹקְרָטֶס" בגרסה העברית נשבע כל רופא בישראל עם הסמכתו. בשבועתו מתחייב הרופא לעתיד לפעול בהגינות, בנאמנות ובמסירות.
ואכן בשם האתיקה המקצועית הרפואית פועלים רובם המכריע של הרופאים בארץ ובעולם. תחת מכבש לחצים עצום הם מקבלים חולים, לעיתים קרובות מעל יכולתם וזמנם, ולמרות שהם מחושלים כמו ברזל ופועלים בשכל קר ובחום ידידותי – גם הם לא יכולים לשאת בנטל. מתוך שהם מכילים את בעיות החולים, הופכים הרופאים בעצמם לחולים. מסירותם אינה מאפשרת להם לנטוש, והעומס הנפשי והמבוי הסתום שהם נקלעים אליו חונקים אותם, עד שלעיתים אין ברירה, אין פתרון אחר, אלא להתפטר מהחיים האלו, שנעשים קשים ממוות.
מתמחה מבית החולים סורוקה בבאר שבע שם קץ לחייו השבוע. זו ההתאבדות הרביעית בתוך שנה וחצי. קדמו לו שלושה רופאים בכירים. ולא רק בסורוקה זה קורה, ולא רק בישראל. בתי חולים רבים מסביב לעולם לוקים בתסמונת דומה. חדרי המיון גדושים, מתמחים נותרים לבדם לטפל בחולים, לרוב התמודדות מורכבת עם אוכלוסיות קשות, תמותה מזיהומים, עומס וצפיפות במחלקות, שחיקה – מערכת הבריאות בישראל קורסת וגוססת. הצוות הרפואי על כל דרגיו העמיס על גבו אחריות מעבר ליכולתו. משנה לשנה משתדלת מערכת הרפואה לשרת כל אדם חולה, לתפקד כמלאך משמיים, אבל אחרי הכול מדובר בחומר עשוי בשר ודם.
רופאים הם בני אדם. הם אינם יכולים לפתור את החולה מכל הבעיות שהגוף מציב לו. חולים ממתינים בציפייה בתורים הארוכים בקופות ובבתי החולים, שמישהו יגאל אותם ממכאובם. והרופאים, האחיות והסגל האדיר שפועלים יומם ולילה בחדוות עשייה ובתחושת מחויבות רוצים להבטיח בריאות לכולם. ולא חסר כסף. המערכת מתוקצבת היטב, בדומה, אם לא יותר, ממערכת הביטחון. אבל אחרי כל הטרחה, המחלות הופכות תוקפניות, הדרישות של החולים יותר תובעניות, הרפואה נעשית מורכבת וקשה ואין מענה לכל מחלה. גם לא יעזרו בתי חולים חדישים נוספים שנבנה. מיד תתמלא התפוסה.
לפי חכמת הקבלה, המחלה היא תמיד אותה מחלה, והריפוי הוא תמיד אותו ריפוי. כשאין קשר, התחשבות ואיזון בין איברים בגוף האדם – הגוף הופך להיות חולה עד שמת. הנוסחה הזאת תקפה לכל מערכות החיים שלנו, מגוף האדם ועד האומה כולה. "בעל הסולם", גדול המקובלים של המאה העשרים, כתב כי "התהליך של אומה דומה לגמרי לתהליך של אדם יחיד, ותפקיד כל יחיד באומה שווה לתפקידם של האיברים בגוף היחיד. וכמו שגוף כל אדם יחיד מחויב שתימצא בתוכו הרמוניה מלאה בין איבריו: העיניים רואות, והמוח נעזר על ידיהן לחשוב ולייעץ, אז הידיים עובדות או לוחמות, והרגליים הולכות וכדומה – כן האיברים המהווים את גוף האומה: היועצים, המעבידים, העובדים, המובילים וכדומה, צריכים לפעול ביניהם מתוך הרמוניה מלאה – וזה הכרחי לחיים הנורמליים של האומה ולקיומה הבטוח. וכמו שהמיתה הטבעית של היחיד היא תוצאה של חוסר בהרמוניה בין איבריו – כן האומה, השקיעה הטבעית שלה היא תוצאה מאיזו הפרעה שהתהוותה בין האיברים שלה… כי אז נגועה האומה ומתה, ואיבריה התפזרו לכל רוח" (עיתון "האומה").
המזור למשבר הרפואה, התרופה למחלה, הוא בקו הפוך לפירוד שגורם לגוף האנושי והחברתי כאחד לגסוס. התנאי הוא שעל המערכת להיות מלוכדת בקשרים פנימיים הדוקים, ורוח של התחשבות הדדית זורמת בין כלל החלקים. לשם כך נדרש תהליך ריפוי עמוק, שורשי, בחברה כולה. להביא כל איש ואישה להישבע שיעמוד על משמרתו יומם ולילה, ויעמוד לימין כל אדם במצוקתו, בכל עת ובכל שעה. רופאים בריאים בחברה בריאה.