זוכר ולא שוכח

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל היום, הוא הזדמנות לעצור לרגע את מרוץ החיים ולהבין מה הסיבה לשנאתן הבלתי פוסקת של אומות העולם את ישראל. על רקע התגברות האנטישמיות בעולם, הרב ד"ר מיכאל לייטמן פורש את מקורות גדולי ישראל, ומסביר איך נוכל למנוע את האסון הבא.

נולדתי והתחנכתי בוִיטֵבְּסְק, עיירה ציורית בצפון בלארוס, בסמוך לגבול עם רוסיה. כמו בכל עיר אירופאית, חוצה אותה נהר גדול מוקף גבעה, צריחי כנסיות בולטים מבין הבתים וכיכר רחבת ידיים מחברת את הרחובות אל מרכז העיר.

עברו שנים מאז כבשו הנאצים את העיירה במלחמת העולם השנייה, הפכו אותה למחנה עבודה והשמידו מאות יהודים, אבל רוחות המלחמה עדיין נושבות בה. השואה מעולם לא נעלמה, והאווירה בקרב קהילת יהודי ויטבסק נותרה טראומתית, כאילו הם עצמם ברחו ממחנה ריכוז.

כמו בכל משפחה יהודית ממוצעת, ספגתי היטב את הערכים העליונים של חינוך ושאיפה למצוינות ולהצלחה, וכבר בגיל 17 מצאתי את עצמי מנסה להתקבל ללימודים גבוהים באוניברסיטת לנינגרד, סנט פטרסבורג של ימינו. לראשונה בחיי נתקלתי ביחס שלילי רק מעצם היותי יהודי: סירבו לקבל אותי לאוניברסיטה. לבסוף, בזכות נחישות ורצון עז, הצלחתי להתקבל.

האנטישמיות הנפוצה בלנינגרד, בירת האינטלקטואלים והתרבות הרוסית, ספוגה בחומות העיר ומורגשת בכל פינה. רגישות שלא קיימת ב"צברים" שנולדו בישראל, תחושה שלא ניתן לתאר אותה במילים למי שלא חווה אותה על בשרו. כל עוד מסתפקים במועט באזור שבו מותר לחיות כיהודים, המקומיים מסכימים לסבול זאת, אך לא מעבר לכך. יהודי שחי בגלות מקבל את האווירה העוינת כמובן מאליו, ומעדיף להוריד את הראש. היה לי קשה מאוד להשלים עם זה, לכן ברגע הראשון שיכולתי, ולאחר ארבע שנים שבהן הייתי מסורב עלייה, "ברחתי" לארץ ישראל.

מה הטעם לחיי?

עליתי לארץ ב-1974 כמדען צעיר וסקרן עם הרבה מאוד שאלות. לא הבנתי על מה ולמה שונאים את היהודים, מה תפקידו של עם ישראל, וברמה המדעית יותר – האם יש כוח נסתר שמניע את המציאות, ומהי בכלל משמעות החיים.

באופן טבעי פניתי תחילה אל עולם המדע, תחום שאני בקי בו ממחקרַי בחו"ל, אך לצערי הרב לא מצאתי תשובה בחקר החלקיקים או בחקר מערכות גוף האדם. על אף שהעמקתי בידע ובהבנה עד כמה כל פרטי הטבע מרכיבים מערכת הרמונית אחת, לא קיבלתי מענה אמיתי. מלכתחילה לא נמשכתי למיסטיקה ולא האמנתי בה. גם לא בכוחות קוסמיים, תורות המזרח או טכניקות ומיומנויות פסיכולוגיות – כל השיטות שהתנסיתי בהן הסתכמו במוסר או בטקסים שלא נגעו ללבי.

ככל שגבר בי הצימאון לאמת, ניסיתי לדרוש תשובות בדת היהודית. השתתפתי באינספור הרצאות וסמינרים, למדתי מפי רבנים שונים וקראתי עשרות ספרים בנושא, אולם עד מהרה הבנתי כי פנימיות היהדות היא שמושכת אותי, ובתוכה אצורות התשובות לשאלות המהותיות בחיי.

רק כאשר הגעתי אל המורה שלי, המקובל הרב ברוך שלום הלוי אשלג ז"ל (הרב"ש), התחלתי לקבל תשובות. הרב"ש לימד את חכמת הקבלה האותנטית, אותה ירש מאביו, מי שנחשב לאחד מגדולי המקובלים במאה העשרים, הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", המכונה כך על שום פירוש "הסולם" שהעניק לספר הזוהר. על כל תשובה שענה לי הרב"ש, התעוררו בי עוד אלף שאלות. כך הגעתי אל לימוד חכמת הקבלה.

למה התרחשה השואה?

די לפתוח את ספרי הקבלה כדי להבין מדוע התרחשה השואה, מי אשם בה וכיצד ניתן היה למנוע אותה. חז"ל תמצתו זאת כך: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (מסכת יבמות[1]). את המסר החד הזה הפיצו כל גדולי ישראל, חכמי הקבלה וענקי הרוח של העם היהודי. בכל שפה ולשון הם ביקשו לא רק להזהיר מפני הסכנה המתקרבת, אלא בעיקר להזכיר לנו את כוח החיבור שנמצא בידינו, שהוא ההגנה היחידה שיכולה לנטרל כל איום מעורר אימה מצד אומות העולם.

רבי קלונימוס כתב: "כאשר יש בישראל אהבה, אחדות ורעות, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם"[2], רבי שמואל בורנשטיין הוסיף: "כאשר ישראל הם 'כאיש אחד בלב אחד', הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע",[3] והאדמו"ר מחסידות גור הדגיש: "התחברות ישראל פועל ישועות גדולות ומסלק כל המקטרגים".[4]

הרב קוק הכריז כי "בישראל שורה סוד האחדות של העולם",[5] רבי נחמן מברסלב חזר ואמר כי "עיקר יסוד התיקון הוא שיהיה אחדות, אהבה ושלום בין ישראל",[6] ובמדרש תנחומא מובא כי: "אין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם אגודה אחת".[7]

ככל שהעמקתי יותר בכתבים – מספר התורה, דרך הגמרא ועד ספרי החסידות והקבלה – התבהר לי יותר ויותר כי מסר אחד ופשוט מקשר בין כולם מאז ומעולם: ואהבת לרעך כמוך – אהבת אחים, ערבות הדדית, כל ישראל חברים.

ישראל מכריעים את מצב העולם

על פי חכמת הקבלה, כאשר אנחנו מתאחדים בינינו מעל לסכסוכים, לניגודים ולחילוקי הדעות, מתפשט בעולם כוח חיובי שביכולתו לחולל פלאים. לעומת זאת, כאשר אנחנו מפורדים ומרוחקים זה מזה, אנחנו מעוררים את הכוח השלילי בעולם, שחוזר אלינו ומכה בנו בפרץ של אנטישמיות.

השנאה הלא-רציונלית שהולכת ומתחזקת היום, מזכירה לנו בדרך הקשה שיש לנו תפקיד, ואף על פי שהיינו שמחים להתנער ממנו, האפשרות הזאת לא קיימת. אנחנו עם שנושא בקרבו רעיון, אידאל חברתי של אהבה לאדם, לעם ולעולם. הפכנו לעם ישראל על בסיס אהבת הזולת שבאה לידי ביטוי באמצעות הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ורק החזרה למימוש האהבה הזאת יכולה למגר את השנאה של העולם כלפינו. בכל ספרי הקבלה מסבירים המקובלים שאנחנו, היהודים, מכריעים את גורל העולם. בספר הזוהר נכתב: "כמו שאיברי הגוף לא יוכלו להתקיים רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל".

על ידי האיחוד בינינו אנחנו מחייבים את העולם להתאחד, ושפע רב מתחיל לזרום. ואילו הפירוד בינינו מפלג גם את יתר אומות העולם, "סותם" את צינורות השפע ומעורר באנושות מלחמות ושנאה. התוצאה הישירה והעקיפה של התהליך הזה דוחפת את אומות העולם לפגוע בשורש הרוחני שנקרא "ישראל" ולנסות להשמיד אותו, כי הוא נתפס כ"מקור כל הרוע" בעולם.

כותב על כך "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג: "האומה הישראלית הותקנה כ'מעבר', אשר באותו השיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפים, כך הם מעבירים את כוחם אל שאר האומות". "אנחנו בני האידאה", הוא אומר, ורק כאשר נממש אותה ונתאחד, נזכה לשקט.

נזכור את האחדות

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל היום, יום שנקבע על ידי האו"ם ומצוין ברוב ממשלות העולם, מעבר להיותו אמצעי חשוב שמסייע לחקוק את זיכרון מיליוני בני עמנו שנספו, הוא גם הזדמנות מצוינת לציין את הסיבה לשנאתן של אומות העולם את היהודים, ודרך להודות שיש בידינו השיטה לחיבור.

בימים שבהם מתחזקת האווירה העוינת כלפי כל יהודי העולם, כפי שחוויתי על בשרי בוויטבסק ובלנינגרד, זה בדיוק הזמן לאחוז כל אחד בכתף חברו, לעורר את כוח החיבור בינינו בעזרת לימוד חכמת הקבלה ולתת לאהבת ישראל לנצח את שנאת החינם.

ביכולתה של חכמת הקבלה לחבר בין הלבבות שלנו מעל הדחייה ההדדית, ולמנוע את האסון הבא; לבנות עם מלוכד ומחובר, להוות דוגמה ולהיות "אור לגויים"; להביא לשלמות בישראל, ולרוגע ושלווה בעולם.