יומן אחדות: מה עושה אותנו, הישראלים, מאושרים?

 בפרוס עלינו השנה החדשה אנחנו ניצבים בפני סכנות משמעותיות לעם ישראל ולמדינת ישראל. האו"ם ואונסק"ו פועלים לשלילת קיומנו דרך ניתוק הקשר למורשת היהודית, ארגוני ה-BDS פועלים במרץ לבטל את הלגיטימציה של מדינת ישראל, האנטישמיות מרימה את ראשה המכוער ורודפת כל יהודי בעולם, והתקשורת העולמית מכפישה את שמנו ללא הפסקה. התהליך הזה לא ייפסק, הוא רק יחריף, והוא מאיים על יסודות קיומנו. יש כיום בעולם לא מעט גורמים הפועלים להחרבת מדינת ישראל, ואם יינתן בידה, הקהילה הבינלאומית תחתור להוריד אותנו מעל הבמה ההיסטורית. הדרך היחידה שעומדת לרשותנו היא לחזק את השורות, לאחד כוחות ולמלא את תפקידנו הייחודי. ברגע שנתחיל להתחבר בינינו, יחסה העוין של האנושות אלינו יתחלף מיד ביחס אוהד. המסע שיצאתי אליו, "מחברים את ישראל", עורר בי את התחושה שעם ישראל מבקש אחדות ונטע בי תקווה שאפשר להתקרב איש אל רעהו.

זמן גורלי

פתחנו את המסע בנקודה הצפונית ביותר, למרגלות הרי נפתלי, בקיבוץ כפר הנשיא. הקהל שהיה מורכב מאנשי הקיבוצים, המושבים ויישובי הגליל העליון, לא נשאר אדיש, ודרש הסבר מאין אני יודע שעם ישראל ניצב בפני זמנים גורליים. הסברתי כי על פי ראייה גלובלית של מערכת הטבע, לעם ישראל יש תפקיד. ברגע שאנו דוחים את המשימה שהוטלה עלינו, לממש את שיטת החיבור בעצמנו ולהעביר אותה לאנושות, אנו עלולים להחמיץ את ההזדמנות שניתנה לנו לשפר את החיים שלנו ולעשותם טובים יותר. כל שעלינו ללמוד הוא כיצד לכסות באהבה את כל הפשעים, כפי שמלמדת אותנו חכמת הקבלה.

המסע המשיך אל אירוע מרשים ב"עיר האנרגיה", חדרה. פגשתי לשיחה מעניינת את מר צבי גנדלמן, ראש עיריית חדרה, ושוחחנו על תרומת מעגלי השיח שעורכים תלמידי בין תושבי העיר. לשמחתי, בבית "קבלה לעם" המקומי נתקלתי בקהל ערני וסקרן, שחקר כיצד לדעתי ניתן לשנות את פני החברה הישראלית. הסברתי שעל פי חכמת הקבלה, השינוי יכול לנבוע רק מחיזוק כוח החיבור בינינו.

דווקא במפגש עם תושבי תל אביב, התחנה השלישית במסע, חשתי בסוג של נקודת מפנה. העיר ללא ההפסקה השתנתה, ואם במשך שנים היתה לתל אביב תדמית של בירת האגואיזם, החוצפה וחוסר ההתחשבות, אני דווקא חשתי ברוח אחרת לחלוטין בקרב הקהל הצעיר שפקד בהמוניו את בית "קבלה לעם" ברחוב יגאל אלון בעיר. נתקלתי בשאלות נוקבות אך ענייניות, ובעיקר ברצון להבין לאן מתפתחים חיינו במאה ה-21. נראה שדווקא היותה של תל אביב עיר גלובלית כל כך, המודעות לנעשה בעולם פועלת בה בעוצמה ומעוררת תהיות בקרב האנשים. לכן המפגש עם הציבור התל אביבי בעיר כה מתחדשת, ידידותית ופתוחה, חשף פוטנציאל אדיר למימוש הרגשת האחדות.

אני או אנחנו?

בחיפה קיימתי סדרת פגישות עם מספר מנהיגים מקומיים, בראשם: ראש עיריית חיפה, מר יונה יהב, ראש עיריית נשר, מר אבי בינמו, וראש עיריית עכו, מר שמעון לנקרי. שלושה מנהיגים שונים לחלוטין, שמבינים כל אחד בדרכו את עומק השבר שאנו חווים כיום בחברה הישראלית. אנשים אשר מתוך עבודתם היומיומית כנבחרי ציבור מבינים ומזדהים עם הצורך בהצבת האחדות בחברה הישראלית כפתרון לצרות ולבעיות שניצבות בפנינו.

"דורי דורות שכולם נגד היהודים, ואני לא רואה שינוי באופק", סיכם ראש עיריית חיפה, "לצערי, אנחנו לא שומרים על המדינה היקרה שלנו, ולא מפליא אותי כי בדור הצעיר מתעורר רצון לרדת מהארץ. זאת הסיבה שלפחות ארבע פעמים בשבוע אני יוצא בעצמי ללמד אזרחות בכיתות י"ב. אני מספר לתלמידים ששבעים שנה אחרי ששרפו אותנו בשואה הנוראית, ההיסטוריה חוזרת. אנחנו הרסנו את הבית הראשון, הרסנו את הבית השני וכך גם נהרוס את הבית השלישי – הצ'אנס האחרון שאלוהים נתן לנו אחרי סטירת הלחי של השואה. אבל כמעט מכל שיעור אני יוצא שבור. הקרעים בעם הולכים ומתרחבים, ה'אני' שולט על ה'אנחנו', וחובה עלינו להילחם בתופעה מיד ובכל הכוח".

המפגש המטלטל עם ראשי הערים, תגובות התנגדות וסלידה שאני נתקל בהן ביחס למסרים העוסקים בצורך בחיבור באנושות וביחס למאמרים שאני מפרסם בעיתונות העולמית, לצד המשבר שמחריף ביבשת אירופה, מחדדים בי עוד יותר את ההכרה עד כמה העולם מידרדר ושנאתו לישראל מתעצמת. ולא, אינני מדבר רק על האנטישמים מאומות העולם, אלא גם על היחס מצד יהודים החיים ברחבי העולם, שמחזקים את היחס השלילי שלהם כלפי מדינת ישראל. לצערנו, דווקא הם בין המובילים של אותם הארגונים המנסים לגרום לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.

על פי חכמת הקבלה, הסיבה לכך חד משמעית: העוינות המתגלה כלפינו מצד אחינו היהודים בגולה מקורה בעובדה שאנחנו לא מממשים את תפקידנו בתיקון העולם. זכות הקיום שלנו בארץ הזאת תלויה בקירוב הלבבות בינינו. הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", כתב עוד לפני מאה שנה שאנחנו חיים כאן על זמן שאול, וההזדמנות שניתנה לנו היא רק על מנת שנממש את תפקידנו להיות "אור לגויים". כלומר, להתחבר בינינו כאיש אחד בלב אחד ובכך להוות דוגמה לכל אומות העולם. הבחירה אם ליישם זאת או להחמיץ את השעה, נמצאת בידינו.

רוח ישראלית חדשה

חרף הסכנות שאורבות לאומה הישראלית, יש בלבי תקווה גדולה שנצליח. התלמידים המסורים שפרוסים בעשרות בתי "קבלה לעם" ברחבי ישראל, והציבור הרחב שמשתוקק להבין את חכמת החיבור שפגשתי בו במהלך המסע שערכתי ברחבי ישראל, מחזקים בי את התקווה שמסר החיבור יחלחל בסופו של דבר בקרב העם, וכולנו נשתנה לטובה.

המשכתי לרחובות, לבאר שבע, לאשקלון ולערים נוספות. בכל מקום זכיתי לאירוח חם ולאווירה חיובית טובה. בכל מקום נהניתי למשמע השאלות הרבות והמתקדמות באשר ליישום שיטת החיבור. בסיום האירוע בעיר אשקלון, אשר בה חתמתי את המסע, יצאתי עם זר פרחים ענק ובלבי משאלה שאת השנה החדשה תחגוג העיר אשקלון וכלל תושבי ישראל בשקט, ברוגע ובשלווה.

יש לנו מדינה מיוחדת עם אנשים מדהימים, וכולי תקווה ותפילה שנתעורר, נתחבר ונבין שהמפתח להצלחה טמון בשינוי חיובי ביחסים בינינו, עד שנשוב לחיות ולשגשג כמו בימי עבר, בזמנים שבהם אהבת האחים פרחה לתפארת, ואומות העולם ניזונו מכוח האחדות בינינו. כעת, כאשר החגים כבר מאחורינו, אני מברך מכל הלב את עם ישראל בשנה טובה – שנה של שינוי לטובה.