בואו נערוך תרגיל חברתי: נביט על המציאות בשתי תפיסות עולם. מצד אחד, עולם מוכר ומנוכר. חברה מפולגת, אכזרית ואינטרסנטית, בעלת חוקים מפלים ומקפחים שלא מתירים ברירה אלא לצאת למחאות ברחובות. מצד שני – וכאן התרגיל – נשאף לראות מציאות אחרת שבה כל ישראל חברים. כולנו משפחה אחת, מקושרים במעין חוטים בלתי נראים של אהבה, ורצונו של כל אדם בחברה חשוב באופן שווה
תמונה: שאטרסטוק
מיום ליום מתחוור לעינינו עד כמה חסרה לנו מציאות חדשה כזאת. מקום שבו אנחנו מחוברים באמת מעל הרגשת הפירוד היומיומית. ולא מדובר בחיוכים מזויפים ובגינוני חן, אלא מדובר על יציאה למרחב רוחני חדש לגמרי – חיים בשיתוף הכוח העליון שקושר את הקצוות בינינו לרקמה אנושית אחת. הרגשת השוויון שתתגלה תהיה חדשה, כזו שטרם הכרנו. ממנה יהיה לנו ברור שיש מקום לכל אחד. הרגשת הכוח העליון כגורם משותף יספק לנו את החשיבות בשימור השוני בינינו. להכיר כי הניגודיות בינינו, עושר הדעות והמחלוקות, מהוות קרקע פורייה להכרה בטבע ההרמוני והשלם.
כדי שמציאות חלומית כזאת תתממש, עלינו בסך הכול לפנות מקום ולצאת מהשקפת העולם הרווחת. לשחק בתפיסת מציאות החדשה במקום התפיסה האגואיסטית הצרה ששולטת בנו. ממש לתרגל. לשחק. לדמיין כמו ילדים שמשחקים בלהיות גדולים. לראות את עצמנו חיים בקרב משפחה חמה ואוהבת, בחיק חברה מחבקת. להפליג בדמיון ולתת לרגשי האהבה הסמויים בינינו להתפשט ולהאיר את כל החללים החשוכים בינינו.
אז יפעל הקסם של הטבע: המשחק בכאילו יהפוך למציאות חדשה. המציאות ממש תשתנה מול עינינו. לא המציאות עצמה תשתנה, אלא תפיסת המציאות שלנו.
בתשעה באב, ביום שמסמל את חורבן הבית בשל שנאת חינם, האויב הנצחי שלנו, לא חסרים ניסיונות כדי לרומם את ערך האחדות. אולם בין שהשיח מתקיים במעגלים בכיכרות העיר, ברשתות החברתיות או במאהלי מחאה, הוא אינו מתרומם מעל לרמה הארצית. נכון שהיום אנחנו לא חוששים ממחלוקות ולא מטשטשים אותן כבימי עבר. כבר ברור לנו היטב שחילונים ודתיים לא יסכימו לעולם, ימנים ושמאלנים לא יוותרו איש לרעהו, וכל מחלוקת אחרת בחברה הישראלית תישאר בעינה.
אלא שהכרת השוני בינינו לא מספיקה כדי להתעלות למרחב חדש.
חסרה לנו נחיצות, חסר לנו דחף של ממש לפרוץ את מחסום התפיסה. האגו מחזיק אותנו בשבי, כובל אותנו בשרשראות אל תפיסת עולם מפולגת שבה לא נוכל להיבנות מחדש. כרגע נראה כי הנחיצות לשינוי תבוא כשהפילוג יתגבר, כשהצרות, המלחמות המאבקים והמחאות יהפכו כואבים ואלימים יותר. אבל יש דרך אחרת. קצרה, מהירה ונעימה יותר. דרך משחק, דרך תרגול, דרך חינוך.
כבר אלפיים שנה מצביעים חכמי הקבלה על האחדות כפתרון לכל צרותינו. הם מזהירים בכל לשון שאם לא נקדים להתחבר לשורש המשותף, מאורעות החיים ילמדו אותנו זאת בדרך קשה וממושכת. לכן אנחנו מוכרחים מרגע זה להתחיל להרגיש שהעתיד הטוב שלנו ושל ילדינו, של החברה הישראלית כולה, תלוי ביחס הטוב בין כולם. לא נדרש מאיתנו להתקפל בדעותינו או להיכנע לאחר. נדרש מאיתנו רק לשחק בתפיסת עולם חדשה. לחיות כאילו שאנחנו מקושרים בלב אחד.
אהבת האחים שתיבנה בינינו – היא תיקרא בשם "בית המקדש השלישי".