כיצד עתידה להיראות אמריקה בדורות הבאים?

דקה אחת של חסד לא נותרה לנשיא הנכנס דונלד טראמפ בערב שישי האחרון. מרגע סיום ההשבעה ההיסטורית בגבעת הקפיטול בוושינגטון התבצר כל מחנה בעמדתו, והמאבק החל: דמוקרטים נגד שמרנים, ליברלים נגד מסורתיים, עירוניים נגד תושבי פריפריה. מה היה קורה לו היינו מושיבים את נציגי כל הפלגים סביב שולחן עגול אחד? איזו הנהגה היתה מתקבלת אז? האם היה עוד צורך בנשיא?

טקסי השבעה הם בדרך כלל הזדמנות לקתרזיס לאומי ולתחושת אחדות, אולם בסוף השבוע האחרון, עם השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ה-45 של ארצות הברית, נפער הסדק לגמרי. האומה האמריקאית נחצתה לשני פלגים יריבים.

אנשי "הסדר החדש" – דמוקרטים המקדשים את ערכי הליברליזם והפלורליזם – יצאו לרחובות אמריקה במחאת ענק כנגד אנשי "הסדר הישן" – שמרנים, מסורתיים, המתגוררים לרוב במרכז אמריקה אך חיים בקושי בשוליים. הם הרוב שבחר בטראמפ כדי "להחזיר את אמריקה לגדולתה".

לא הגישה של אלה תשרוד, ולא הגישה של אלה תשרוד. לא חופש ללא גבולות ואינדיבידואליזם מוקצן, ולא יתר שמרנות ומבנה משפחה פטריארכלית. מה כן יחזיק מעמד? שילוב נכון בין השניים.

להרוג בשם האהבה
לאורך ההיסטוריה זכתה כל אידאולוגיה בפרק הזמן שלה על קדמת הבמה האנושית. אידאולוגיה שנאחזה בכוח בשלטון, במשטר חברתי-כלכלי כזה או אחר, שלאחר זמן מה התפרקה ונפלה, ועל חורבותיה קמה אידאולוגיה חדשה.

הקומוניסטים שאפו לשוויון כלכלי מוחלט לעומת הקפיטליסטים שדגלו ביוזמה פרטית ובקניין פרטי. הליברלים תמכו ברעיון חירות הפרט, בחופש הדת ובכלכלה חופשית, לעומת הסוציאליסטים שדגלו בחלוקה צודקת ובהתערבות בחיי הפרט. ואילו הפשיסטים העמידו את המדינה לפני הפרט בהיפוך מוחלט לאנרכיסטים שחתרו לבטל את מוסד המדינה.

עוד בשנות הארבעים כתב על כך "בעל הסולם", גדול המקובלים של המאה העשרים: "האנושות מתקדמת לאט-לאט באופן הדרגתי, והיא מטפסת ועולה כמו על שלבים של סולם. כל שלב שקיבלה האנושות בהנהגת המדיניות, אינו אלא שלילת המצב שקודם לה, וזמן קיומו הוא עד שיתגלו מתוכו החסרונות והרשע שבו. ואלו הליקויים המתגלים ומחריבים את המצב המדיני, הם כל כוח ההתפתחות של האנושות" (עיתון "האומה").

כשם שכל פרי נרקב כשהוא מגיע לזמן הבשלתו ולא נעשה בו שימוש ראוי, כך נרקבו המשטרים בזה אחר זה והתחלפו לאורך הדורות. הליברליזם, פרי החלום האמריקאי, ניצב כיום בישורת האחרונה, והסימנים לגסיסתו ניכרים בשטח: "אובָּמָה-קֶר" לא הבריאה את אמריקה, החוב הלאומי הוכפל, מיליוני מובטלים משוטטים ברחובות והמרוויחים הגדולים מתרבות הצריכה האובססיבית הם העשירון העליון. למרות שמוכח כי הליברליזם פורר את אמריקה, כל עוד הריקבון לא נגלה בבירור לעיני כול, רוב הדוגלים בהשקפת עולם זו עושים ויעשו כל שביכולתם כדי להחזיר את השלטון לידיהם. לשיטתם, "מותר לעשות הכול, מבלי לשאת באחריות", אפילו לנהוג בבריונות ברחובות ולנפץ חלונות ראווה. הכול בשם האהבה.

שביל הזהב
הקצב המסחרר של האירועים הפוקדים את העולם מדי יום, גורם לכל עם או חברה להכתיב לממשל את סדר היום. בלית ברירה העם דורש שינוי מהותי ותגובה מיידית מצד ההנהגה, לא בהכרח לפי הקו האידאולוגי או סגנון המשטר השולט באותה המדינה.

כעת הגיעה שעתה של ארה"ב לעבור לשלב ההתפתחות הבא. הפתרון שעשוי להיטיב עם האומה האמריקאית, שהתחנכה על כוכבי הוליווד ועל סיפורי הצלחה של יחידים שהגשימו את החלום האמריקאי, אינו לדחוק דעה אחת ולהשליט דעה אחרת, אלא לשנות את התפיסה הכוללת בדבר אופן קבלת ההחלטות.

"כל דבר שישנו במציאות", כותב "בעל הסולם", "הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם – יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק להביאו לשימוש הנכון" (מאמר "השלום בעולם"). יש מקום גם למי שדוגל בתפיסה לאומית-בדלנית קיצונית וגם למי שדוגל בתפיסה ליברלית-פלורליסטית חובקת עולם, בתנאי שהם פועלים לכיוונה של חברה בריאה ומאושרת.

לפי חכמת הקבלה, הטבע האגואיסטי של האדם מעצים בכל אחד את האישיות הייחודית שלו, כמו שכתבו חז"ל: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח, ע"ב). אסור לאיש לפגום בדעה אחרת משלו, אלא רק לאזן אותה עם שאר הדעות ולנתב אותן יחד להשלמה הדדית. מנהיג ליברלי, לדוגמה, יהיה מועיל ושקול רק כאשר יֵשב לצד מנהיג פשיסטי "התוחם את גבולות החופש". אם ישלימו זה את זה, הם יסללו את שביל הזהב לשני המחנות שלהם. נושיב אותם סביב שולחן עגול עם מספר מנהיגים נוספים: קפיטליסט, קומוניסט, קונסרבטיבי ודמוקרט – והרי לנו מועצה ראויה, מדגם מייצג של כלל החברה המפוצלת, "סנהדרין" של ימינו. הנהגה כזאת בלבד אפשר לכנות בכבוד בשם "דמוקרטיה" – שלטון העם, שלטון הרוב, שליטת נציגות נבחרת.

שבת אחים גם יחד

אלא שישיבה משותפת של נציגי כל הדעות השונות לא פותרת את הבעיה, בכך לא גרמנו לשינוי. השלב המהותי והמכריע כעת יהיה להוביל את כל המשתתפים להבנה ולקשר ביניהם, להרגשת חיבור וליצירת סינרגיה מעל כל חילוקי הדעות. כאשר ניגודים מגיעים להשלמה הדדית ביניהם, החברה כולה מגיעה לדרגת התפתחות חדשה. זו ההתפתחות שאנחנו זקוקים לה היום, הנהגה ראויה לכל האזרחים – לא רק באמריקה אלא בחברה האנושית כולה.

בדרך זו איש לא מוותר על דעתו הפרטית, ובנוסף מקבל את כל היתרונות שבתכונות המנוגדות לו. המצב החדש הכולל את כל הניגודים מוליד התפתחות חדשה, בונה דמות אחת מגובשת, קיום שנותן לכל אחד מקום שווה בחברה, ותרומתו הייחודית נגלית לעין כול. זה הפלא של הבריאה. כשם שכל תא, איבר או מערכת בגוף האדם מתפקד למען עצמו, כך כל דעה נוטה לדאוג לעצמה בלבד, אך כאשר כל חלקי הגוף פועלים יחד – יש חיבור בין כל הדעות המנוגדות – נוצר גוף שלם ובריא, מאוזן ומלא חיים.

הנהגה כזאת, שלטון שוויוני וצודק המורכב משכל ורגש משותפים, יכולה לקבל החלטות שיהיו טובות לכולם. בסמכותה להסכים להחלטות המנוגדות לפרטים שבה, מתוך ידיעה כי מדובר בקביעה הנכונה לגוף כולו. בחברה כזאת אין צורך בנשיא, די במעגל דעות מגוון ככל האפשר. כדי לקיים הנהגה חדשה כזאת יש צורך ללמד את ההמון את שיטת החיבור ולספק לו דוגמה.

אם טראמפ ישכיל לאמץ את הגישה הזאת, שהיא החכמה שעל בסיסה נוסד העם היהודי ועליה כתבו גדולי המקובלים מדורי דורות, הוא יזכה להיות הנשיא הראשון שיעשה היסטוריה עולמית. ואם להשתמש במילים שבהן פתח את נאום ההשבעה שלו: "היום אנחנו מעבירים את השלטון מוושינגטון ומחזירים אותו אליכם, לעם"