לאהוב על פי חוקי הטבע

בין כל חלקי מערכת הטבע פועל חוק אוניברסאלי של אהבה והתקשרות הדדית. הבעיה מתחילה עם האגו, כוח הפירוד שגובר ומרחיק בין כל החלקים עד לקריסה. הדרך לאזן את כוח הפירוד היא בעזרת כוח החיבור. איך עושים זאת? הרב לייטמן על חוק האהבה לפי חוכמת הקבלה

אנחנו חיים במציאות רחבה יותר משנדמה לנו. מערכת טבע עצומה שחלקיה מחוברים במיליארדי קשרים, גם כאלה שהמוח האנושי שלנו אינו מסוגל לקלוט.

מחקר ישראלי מרתק מעולם הצומח שפורסם לאחרונה, מראה כי אפילו עצים יחידים ביער קשורים ביניהם ברשת נסתרת, כאילו היה ניתן למתוח קו בין שורשי עצי האשוחית לשורשי עצי האורן שבקצה השני. יתרה מזאת, אל הצמחים שמתקיימים ביחסי גומלין, מצטרפים גם בעלי החיים וסוגי הדומם למיניהם, וכולם יחד יוצרים מערכת סגורה והרמונית אשר "מדברת" בשפה אחת.

 

 

כמו הדומם, הצומח והחי שפועלים באחדות, כך גם האנושות מתקבצת ליחידה אחת. בשנים האחרונות העולם התעגל לכפר גלובלי קטן, והמרחק בין איש לאיש הלך והתהדק.

מחקרים רבים מראים ש"כל האנשים בעולם מחוברים לכל השאר בדרך זו או אחרת" (כריסטאקיס, "מחוברים"). אך למרות התלות ההדדית שמתגלה, נראה שהאדם, היצור המפותח היחיד עלי אדמות, דווקא הולך ומתרחק מהטבע השלם והופך לגורם העיקרי שאחראי לשינויים הרסניים במערכת כולה. הסיבה לכך טמונה ב"אנוכיות שבטבע האדם" ("נתיבות שלום"), בתכונת האגואיזם המתפתחת בו.

האגו, כוח הפירוד השלילי, מושל באדם ומניע אותו להתבלט על חשבון הסובבים אותו ולשלוט בכל. כתוצאה מכך, האדם מתנתק בהדרגה מהזולת, וחדל לפעול באחדות עם המערכת השלמה שאנו חיים בה. התגובה לזעזוע מצד המערכת גוררת אינספור צורות של מכות.

מסובב הגלגל סביב

"אברהם התחיל לשוטט בדעתו, ולחשוב: איך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג, ולא יהיה לו מנהיג? עד שהשיג את דרך האמת, וידע שיש שם מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול. וידע שכל העם טועים בזה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם" (הרמב"ם, "משנה תורה").

אברהם לא ויתר. מתוך מאמציו הוא החל להרגיש כיצד מתלכדים כל כוחות הטבע לידי כוח פנימי אחד, יחיד ומיוחד המכונה: בורא ("א-להים" או "הטבע" = 86 בגימטריה). אברהם הבין שכדי להגיע להשגה שכזאת, על כל מערכת הטבע לפעול כגוף אחד, ובמקום לפעול לטובת עצמו, על האדם לנצל את יכולת השליטה שלו כדי לתרום את חלקו הייחודי לחיבור המערכת, וכך להוביל לשינוי.

הכוח שיעבור דרכו הוא שייקרא הכוח העליון, או בורא. דרכו חווים את המציאות השלמה. לרמת הקשר ההדדי והאינסופי קרא אברהם "אהבה". הוא השריש אותה בקרב תושבי בבל, כמו שכתוב, "אברהם פעל כך שנהיה גם אנחנו יכולים ללכת בדרכיו. את האהבה הזאת הזריע לכל באי עולם" ("נועם אלימלך").

כאשר אברהם הבין שאדם אחד לבדו אינו יכול ליישם זאת, הוא החל להפיץ את הגילוי ברבים. "התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים, ונעשתה בעולם אומה שהיא יודעת את הבורא" ("משנה תורה"). באוהל הפתוח שהקים יחד עם שרה אשתו, הוא סיכם בעבור תלמידיו את כל חוקי הטבע לחוק אוניברסלי אחד – "חוק האהבה".

הקשרים בתשתית הבריאה

חוק האהבה, או במילים יותר פופולריות: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח), אינו רק תנאי שמארגן חיים טובים ויפים על פני כדור הארץ, אלא הוא גם מרומם אל הדרגה הגבוהה ביותר של הקיום האנושי.

הרמב"ם כותב ש"'ואהבת לרעך כמוך', פירושו שכל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אותם אחרים, עשה אתה אותם לאחיך. זה החוק שחקק אברהם אבינו" ("משנה תורה"). הרמח"ל מדייק "כמוך ממש – כמוך בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, כמוך בלי תחבולות ומזימות" ("מסילת ישרים").

חוק האהבה הוא כלל גדול בתורה. סביב האהבה נוסדנו כאומה ישראלית, חיינו והקמנו את ארץ ישראל. בעזרתו איחדנו כאיש אחד את כל חלקי העם, ובנינו את בית המקדש – בניין החברה המתוקנת. כשהפסקנו לממש בינינו את האהבה, הכול נשבר. כמו שכתוב, "נחרב הבית בגלל שנאת חינם, שנחלק לבבם, והיו מחולקים, ולא היו ראויים למקדש אשר הוא התאחדות ישראל" (המהר"ל מפראג, "נצח ישראל"). מאז יצאנו לגלות בת אלפיים שנה.

מדינה אוהבת – עולם אוהב

שנים ספורות לאחר הקמת המדינה אמר דוד בן-גוריון: "ההיסטוריה עשקה את עם ישראל מהרבה דברים: לא ירשנו ארץ גדולה ורחבה, לא היינו עם רב-מספר – לא ניתנה לנו עוצמה מדינית – אולם דבר אחד העניקה לנו ההיסטוריה מראשית היותנו – כוח מוסרי גדול, שאולי אין דוגמתו בתולדות עמים אחרים.

'ואהבת לרעך כמוך' הוא הצו העליון של היהדות. בשלוש מילים אלה התגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות, וכל ספרות המוסר שבעולם לא יכלה לומר יותר. מדינת ישראל תהיה ראויה לשמה, רק אם יהיה משטרה החברתי והמשקי, המדיני והמשפטי, מיוסד על שלוש מילים נצחיות אלו" ("מהפכת הרוח").

לא רק מעמדה של מדינת ישראל יתייצב כתוצאה מקיום חוק האהבה האוניברסלי. ככל שנרבה בדאגה ובאהבה לזולת,  כך נלחים יותר ויותר את אותם הקשרים שקרענו כתוצאה מהכוח האגואיסטי שבנו. אהבה היא כשהאדם מוכן לוותר על עצמו, להתקשר אל הזולת ולמלא אותו בכל מה שהוא מסוגל.

מחברים את צינורות השפע

"קשה לצוות על אדם שיאהב את חברו כמו שאוהב את עצמו, מפני שזה דבר הנמנע בטבע" ("תורה תמימה"). את חוק האהבה איננו מסוגלים לקיים בכוחות עצמנו. משום שאין לנו היכולת להרגיש מה באמת חסר לזולת ואין לנו כוחות לספק לו את צרכו. אלא רק בחיבור קבוצה, התמיכה ההדדית מציבה את המטרה לנגד עינינו, ומעודדת אותנו לשמור בכל כוחנו על הקשר בינינו.

מנגד, גוברים כוחות ההתנגדות של האגו, המפריעים לנו להתחבר כאיש אחד בלב אחד. הפער שנוצר בין השניים מוליד תופעת טבע חדשה: מתוך מעמקי הטבע מתעורר כוח שאינו קיים ברמה אנושית, כוח החיבור החיובי. מרגע ששאבנו אותו, הוא מאזן את הכוח השלילי.

לאהוב באמת זה לא לנסות להעניק לזולת כל דבר שמורגש כחסר לו, לאהוב באמת זה לחבר אליו את צינור השפע. בטבע יש אינסוף תענוגים, אך הצנרת אינה מחוברת נכון, והשפע "נאבד". כאשר כל הצינורות יתחברו למערכת אחת והקשר בינינו יהיה מתוקן, כל האהבה שבעולם תזרום דרכך. כל איש יכול לעשות זאת. כמו שכתוב בספר הזוהר, ש"גוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם הם גוף אחד, כך העולם" ("זוהר לעם").