בין כל סיכומי שנת 2016, תאונות הדרכים הן הסיכום הכואב והמדכא ביותר. הקטל בדרכים מכה ללא רחם, חוצה כל גיל, מין ולאום ופוגע בכל אזור ויישוב במדינה. כל יום נהרג אדם, ובכל שבועיים נהרג ילד, בממוצע. אפשר להצביע על גורמים שונים לתאונות, אך השורש האמיתי הוא הטבע האגואיסטי של האדם. הרב לייטמן קורא לנהוג אחרת בשנת 2017
יקיר נהרג בתאונת דרכים כחודש לפני יום הולדתו ה-16, שון בן ה-11 נהרג בדרך לאימון כדורסל, ומלי בת ה-3 נדרסה למוות כשנער נסע לאחור. אלה רק שלושה מן המקרים הרבים שבהם נגדעו חייהם של ילדים בדמי ימיהם. אל הקורבנות הללו מתווסף מעגל שני של מאות פצועים, ומעגל רחב יותר של בני משפחה וקרובים שאיבדו את היקר להם מכול.
לפי נתוני סיכום שנת 2016 של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חלה עלייה משמעותית במספר הילדים שנהרגו בתאונות דרכים, תאונות אופניים ומקרי שכחה ברכב, בהשוואה לשנה הקודמת. מתחילת השנה נהרגו בכבישים 372 בני אדם – בכל יום נהרג אדם ובכל שבועיים נהרג ילד, בממוצע. מאז קום המדינה נהרגו למעלה מ-32 אלף בני אדם, יותר מבכל מלחמות ישראל גם יחד!
"מתחילת השנה נהרגו בכבישים 372 בני אדם – בכל יום נהרג אדם ובכל שבועיים נהרג ילד" (צילום: רויטרס)
למרות היוזמות והפעולות של עשרות הארגונים שפועלים בתחום, גל תאונות הדרכים בשנה האחרונה מוכיח לנו שוב שהשיטות הנוכחיות אינן מועילות מספיק. דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם בנובמבר 2016, הראה כי משרד התחבורה כשל במלחמה בתופעה שגבתה את חייהם של אלפי בני אדם. די בכל אלה כדי להפנים את היקף התופעה המדאיגה והקטלנית הזו, שהפכה זה מכבר לחלק משגרת חיינו. אז איך בכל זאת מצמצמים את תאונות הדרכים ואומרים די להרג בכבישים?
"מי נתן לך רישיון?!"
במציאות הישראלית המורכבת רווחת התחושה שהאיום הגדול ביותר על מדינת ישראל הוא הטרור. כתוצאה מכך, בראש סדר העדיפויות הלאומי ניצבות תוכניות הביטחון במלחמה בטרור וקניית צוללות גרעין ומטוסי קרב חדישים, הזוכות לתקציבי עתק. אלא שדוחות מראים כי מספר ההרוגים והנפגעים בתאונות הדרכים גבוה בהרבה ממספר נפגעי פעולות הטרור וקורבנות המלחמות. נכון שקל יותר להילחם באויב מחוץ, אך אנחנו חייבים לתעדף את האויב מבית שמשוטט חופשי בדרכים, ושאת התוצאות שלו אנחנו רואים בכבישים.
אחת הסיבות העיקריות לקטל היומיומי בכבישים היא ההתנהלות האגרסיבית וחסרת הסבלנות של החברה הישראלית. האגו הבלתי מרוסן ששולט בכל אחד מאיתנו, דוחף אותנו לתחרותיות בלתי מתפשרת, לשנאה הדדית ולצורך "לנצח בכל מחיר" גם בכביש. גם אדם שמתחיל בנהיגה כשהוא רגוע, ומוכן לתת זכות קדימה לנקרה בדרכו, בדרך כלל מאבד את סבלנותו ונסחף במהרה אל תוך המרוץ הקדחתני שמתנהל מדי יום בכבישי ישראל.
"אחת הסיבות העיקריות לקטל היומיומי בכבישים היא ההתנהלות האגרסיבית וחסרת הסבלנות של החברה הישראלית"
אור אדום
האחריות מוטלת על כולנו, ללא יוצא מן הכלל. אנחנו יוצרים את האווירה העכורה הזאת, ובידנו היכולת לשנותה. אם נחוש יחס חם, קרבה או לפחות אמפתיה אל הנהגים ברכבים שלצדנו ואל הולכי הרגל, ניצור אווירה חיובית שביכולתה לחולל מהפך בכבישים ולגרום לכולנו לנהוג בזהירות ובתשומת לב רבות יותר.
אפשר וצריך לקבול על מחסור במצלמות אכיפה, בניידות ובשוטרים, וגם על תשתיות שדורשות שיפור ועוד. האמצעים להגברת הבטיחות בדרכים אכן הכרחיים, ועם זאת הגיע הזמן להפנות תשומת לב רבה יותר ולהתייחס לגורם האנושי. לצד אכיפה רחבה של חוקי התנועה, עלינו לשלב גם תהליך חינוכי-הסברתי כלל ארצי ממושך, שיפַתח בכל נהג רגישות יתרה לזולת, יעודד ויתור בכביש ויטפח מערכת יחסים מתחשבת יותר בינינו. מערכת יחסים שמבוססת על אהבת הזולת תהיה יעילה מכל מערכת אכיפה, ותוביל במהרה להפחתת תאונות הדרכים.
טקטיקה של הפחדה ויצירת תחושת איום ואשמה שעולות מסרטונים מזוויעים מזירות התאונה שרצים ברשתות החברתיות, לא תועיל לטווח הרחוק ואולי אף תעורר שנאה כלפי הארגונים המובילים את הכיוון הזה. מוטב שנמצא דרכים יצירתיות וידידותיות יותר להעברת המסר. כך או אחרת, חשוב להמשיך בהתמדה להעלות למודעות הציבורית את חשיבותם של הערבות ההדדית, החיבור והאחדות בינינו, ולדון בהם בכל מדיה אפשרית.
רישיון בחיבור
"חכמת החיבור" היא שיטה ייחודית אשר רואה בקשרים בין בני האדם מפתח להצלחה בכל תחומי החיים. "קבלה לעם" הוא ארגון שנמנים בו היום חוקרים, מחנכים, פסיכולוגים, יועצים, יזמים, אנשי חינוך ואקדמאים מכל תחומי החיים, אשר שוקדים על מלאכת ההסברה והפיתוח של מתודות לחיזוק הקשר החברתי-חינוכי. המתודות הללו מתבססות על תחומי מחקר שונים, כגון: פסיכולוגיה חברתית, כלכלה התנהגותית, מדעי האושר ויסודות מחכמת הקבלה, והן מהוות את אבני היסוד של השיטה האינטגרלית אשר סוללת את הקשר הנכון והטוב בין בני האדם.
תארו לעצמכם סיטואציה כמו זו בקורס נהיגה מונעת: עשרה נהגים יושבים יחד במעגל, כל אחד על "הרכב הפרטי" שלו, ומדמים תרחישים שבהם אנחנו ממש נוהגים בכביש. כאשר אנחנו רואים לנגד עינינו אימא ועל כיסא הבטיחות שלצדה תינוק המחייך לעברה, קל לנו לוותר; וכשאנחנו מביטים בעיניו של האדון החביב שמולנו, הוא כבר לא נראה כל כך מאיים כמו לפני רגע, כשכל רצונו היה לעקוף אותנו, ואנחנו מבינים שהוא באמת ממהר וראוי שניתן לו זכות קדימה; וכשנער, נהג חדש צעיר, מסיע את כל משפחתו לבילוי, מתגלה בנו מקום לאיפוק, ודקת המתנה לא מורגשת עוד כמו נצח.
את סוגי התמרורים בכביש כבר למדנו, כעת עלינו ללמוד את ה"תמרורים" במערכת היחסים בינינו כדי לדעת איך לנהוג בהרמוניה גם בכבישים. כך נוכל למנוע את התאונה הבאה. אני מזמין אתכם להצטרף אלינו למהלך ולקחת חלק בתוכנית הייחודית.