מה אנחנו מתקנים בשבועות?

למה שמישהו ירצה לעשות לעצמו דבר כזה? הרי הנוסחה להצלחה, כפי שמשדרים לנו מכל כיוון, היא להיות האגואיסט הגדול ביותר. רק צירוף המילים "אהבת הזולת" מעורר ברבים מאיתנו דחייה. כולם אוהבים לומר "ואהבת לרעך כמוך", אבל מעדיפים להיעצר בשלב של "כמוך" כלומר "כמוני", קודם עליי לאהוב את עצמי כדי שאוהב את הזולת. אז אני אשקיע את כל זמני בלאהוב את עצמי עוד ועוד, ואולי בגלגול הבא אתחיל לחשוב על אהבה כלפי הזולת.

בעולם שבו שולטים חוקי משחק אגואיסטי, מתחילים להרגיש שמשהו לא עובד. בכל שטח שבו נביט נראה משבר. החל בתא המשפחתי שהולך ונעלם, דרך מערכות החינוך, הכלכלה, הבריאות וכלה בביטחון העולמי שכל מתקפת סייבר אנונימית מערערת את יסודותיו בקנה מידה בינלאומי.

אם נרצה או לא נרצה, הטבע מוביל אותנו לעבור שינוי מהותי, שורשי ומקיף ביחסים שלנו, או אם תרצו ניתן לומר, לעבור מאופי יחסים אגואיסטי ונצלני, לאופי שמותאם לחוק הרוחני "ואהבת לרעך כמוך" במובן הפנימי שלו.

איך מתקנים את הקשרים בינינו?

בליל חג השבועות נהוג לקרוא את המאמר "לילא דכלא" (ליל הכלה) מספר הזוהר. כלפי חוץ נראה שהמאמר מספר על חברים שמסייעים לכלה להגיע לליל חתונתה, אך למעשה, הזוהר בשפתו הציורית מתאר את התפקיד המיוחד של בני דורנו, מימוש מהותנו הרוחנית.
ספר הזוהר שנכתב לפני כ-2,000 שנה נועד להיפתח דווקא בימים שבהם האגו האנושי מתגלה בשיאו ובמלוא כיעורו, זהו הלילה, החושך של האנושות כולה, ושל עם ישראל בפרט. האור זהו המצב ההפוך שבשונה מהשמש הזורחת בבוקר על פי חוק הטבע, כדי להביא את האור לאנושות אנחנו צריכים למשוך את השמש לכאן בעצמנו, זהו "אור היום", כוח החיבור, שיכול לרפא את כל הבעיות בינינו.
"ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עמהם. ואלו, החברים העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיוון שבאה לחופה הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם" (הקדמת ספר הזוהר).

באותם הימים התרחשה התפרצות של האגואיזם בין תושבי בבל. אם עד לפני שעה קלה הם חיו כאחים בני משפחה אחת, לפתע חדלו לדבר "שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית י"א), והחלו להילחם זה בזה. איש החסד הראשון שאסף אותם אל אוהלו ולימד אותם את סוד ההתקשרות, היה אברהם. "'ואהבת לרעך כמוך' הוא החוק שחקק אברהם אבינו, ודרך החסד שנהג בה" (הרמב"ם, משנה תורה). אברהם הושיב אותם יחד וחיבר ביניהם באופן ייחודי, עד שנגלה הכוח החיובי – התורה. היא שהשלימה ואיזנה את הכוחות השליליים שהפרידו ביניהם, עד אשר חזרו היחסים ביניהם למוטב. כך נוסד עם ישראל.

קבוצת תלמידי אברהם למדה לחדור אל מעמקי הטבע, להכיר את מנגנון הכוחות הפועלים, ובכך להיטיב את חייהם. בהמשך דרכה נקלעה הקבוצה למצרים, שם חוו משבר חדש. שוב התפרץ ביניהם האגו, הפעם בדמות "פרעה מלך מצרים", אשר העביד אותם בפרך. האגו הביא אותם לממדי שנאה עזים, עד כי הכוח החיובי שנותר להם מזמני אברהם לא היה חזק מספיק כדי לאזן את הכוח השלילי העצום שנפער ביניהם. החיים במצרים נעשו קשים ובלתי נסבלים, ולאחר מכות וייסורים גדולים שספגו, הם הבינו שהאגו קובר אותם בעודם חיים והם מוכרחים לנוס מפניו.

לברוח מהאויב שבך

לאחר שיצאו ממצרים והתנתקו מעט מהכוח הרע, הגיעו בני ישראל למעמד רוחני מיוחד, "מעמד הר סיני". הר סיני הוא מלשון הרהורים של שנאה, הר של אגו שמפריד בין בני האדם. אל המקום הזה הגיע עם ישראל מתוך הרגשה בלתי נסבלת ועם צורך עז לשינוי. הם התחילו להיזכר ולהבין שהאפשרות היחידה להתמודד עם הכוח השלילי שקורע אותם לשבטים, תלויה בהצלחתם לגלות את כוח החיבור החיובי שחבוי ביניהם. ואיפה מתגלה האהבה? דווקא על פני השנאה.

"'וייסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר', הר סיני. 'רפידים' אותיות 'פרודים', שנסעו מהעצלות והפירוד והתחברו יחד באהבה" ("מאור ושמש"). לפי חכמת הקבלה, "משה" הוא הנטייה המשותפת של כלל ישראל, "שקול משה כנגד כל ישראל, כי רועה העם הוא ממש כל העם" ("זוהר לעם"). משה הוא הנציג היחיד שעולה להר סיני ונותן להם את התורה, הכוח החיובי הטמון בטבע.
לאחר קבלת התורה בהר סיני, בני ישראל מגלים שלב אחר שלב את כל היצר הרע שחבוי ביניהם, את כל השנאה והריחוק, ומאזנים אותם בגילוי הכוח הטוב. לכולם ברור שהחיים הנכונים הם בדאגה הדדית, וכל אחד ואחד מרגיש את רצונות האחר ומוכן למלא אותם. כתוצאה מהאהבה לזולת, שורה ביניהם כוח האהבה – האור העליון, הכוח העליון שבמערכת הטבע, הבורא. הוא שמשמר את הערבות ההדדית ביניהם, ממלא אותם ומספק להם הכול.

אם כך, למה חג מתן תורה ולא חג קבלת התורה?
"התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאילו היום קיבלו אותה מהר סיני" ("כלי יקר"). הביטוי "מתן תורה" אינו מסתכם במעמד היסטורי חד פעמי בלבד, אלא מציין כי בכל יום ויום, בכל התקשרות חדשה בינינו, עלינו לקבל את כוח התורה. כאז כן היום, אנחנו ניצבים מול ההר ויש בידינו האפשרות לבחור: להיקבר תחת הר השנאה או לחפש יחד את התורה, את הכוח הטוב והמרפא שטמון בקשר בינינו. "אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לא, שם תהא קבורתכם" (שבת פ"ח).

והיום יותר מתמיד נראית האומה כולה כמו גוף גוסס, וכל איבר בה חי לטובת עצמו. כל זמן שהאגו הגדל שולט ומוליך אותנו שולל, התורה תשמש לנו כסם המוות – שיח השנאה בינינו ילך ויגבר, נתפצל לעוד מפלגות ומגזרים, נבחרי הציבור ימשיכו להיאבק זה בזה, ובכל קשרי עסקים או מערכות יחסים שייבנו, תכף ייווצרו אותם משחקי האגו, הכבוד והשליטה.

על אף שהאגואיזם נתפס ככוח שלילי עצום, כרצון אגואיסטי אחד, למעשה הוא מתחלק ל-613 (תרי"ג) רצונות אגואיסטיים, כוחות שליליים. כנגדם מוכנים 613 כוחות חיוביים ("תרי"ג אורות התורה"). כאשר נשב יחד במעגל, נשוחח איש עם רעהו ונשתדל להתחבר בינינו בקשרי ידידות ואהבה, כמו שנהגו אבותינו לאורך הדורות, נעורר את הכוח החיובי כנגד רצון אגואיסטי מקביל לו. אז נרגיש את המאור שטמון בתורה כסם החיים. כך אנחנו מתפתחים ומתקשרים בהדרגה, עד אשר נהיה בו-זמנית בעלי שני כוחות מנוגדים ומשלימים: הכוח השלילי המפריד בינינו, ומולו הכוח החיובי המחבר בינינו. באמצע, ביניהם, נהיה מצויים בשליטה מלאה על כל ההבדלים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי).

התורה שניתנה לעם ישראל בחג השבועות היא שיטת החיבור בינינו, חכמת הקבלה. כשנרצה לממש את החיבור בינינו, אז נקבל את כוח התורה שיעזור לנו להיות עם אחד ומלוכד.