ניסוי בהחלשת הוריקן: רק לחשוב שאני חלק מאנושות אחת

"יציאת מצרים" ההמונית מפלורידה, שיירות הרכבים שנעים לאיטם בפקקי ענק, בורחים בהיסטריה מהוריקן "אירמה" האימתני, ממחישים לכל בר דעת מה עלול לקרות איתו בעתיד כתוצאה מתופעות טבע שונות. לטבע יש מגוון דרכים לזמן שינויים. זה יכול לקרות כתוצאה מסופות נוספות שבדרך, כמו הוריקן "חוזה" שמתגבש ברגעים אלה באוקיינוס האטלנטי, מרעידות אדמה וגלי צונאמי כמו במקסיקו, משריפות ענק המשתוללות ביערות ארה"ב, משיטפונות באסיה והיד עוד נטויה.

אין לנו לאן לברוח. הטבע שיוצא מאיזון סוגר עלינו מארבע כנפות תבל, מגמד אותנו אל מול אסונות הטבע, ומכריח אותנו לערוך חשבון נפש כללי. יש לנו עסק עם טבע גלובלי שפועל על פי חוקים קבועים וכגוף אחד. וכך בדרכו שלו הוא דוחף אותנו הנפרדים, להתחבר ולהרגיש אחד, בין אם נרצה בכך או לא.

לא מדובר על "עונש משמיים" או "יום הדין", כמו שמפיצים המבוהלים, גם לא על אפוקליפסה, כמו שמפרסמים כלי התקשורת תאווי הרייטינג, אלא על תהליך התפתחותי שמוביל את האנושות לתכלית אחת: להיות כאיש אחד בלב אחד. להיות מותאמים לטבע האינטגרלי שפועל כיחידה אחת, ללא כל ההבדלים והפיצולים שיצר בנו הטבע האגואיסטי.

כשם שנער המגיע לגיל 18 עובר מטיפול אישי וישיר של הוריו למעגל רחב יותר של החברה, אז הוא מחויב ללמוד להתערות בה, לתרום לה ואף לקבל ממנה, כך גם האנושות של ימינו. גיל הנעורים חלף, והימים בהם הטבע ליווה אותנו יד ביד וחיינו בשלווה והרמוניה, עברו ואינם. לא שהטבע זנח אותנו, אלא לרגע קט הוא עזב לנו את היד ומאפשר לנו, מתוך בחירה מודעת שלנו, להתעצב בדמותו האחידה. בדרך זו נרכוש את השכל הפועל שלו, את החכמה האדירה ששופעת מהטבע, ובכך למעשה נפסע את צעדנו הראשונים לבד. ייתכן שחלקנו כבר התבגרנו ועברנו את הקשיים הללו, אך רוב חברי האנושות, במקום לצאת ולהיבנות, להקים משפחה ולעבוד, מעדיפים להישאר בשלהם. לרבוץ על הספה בבית של ההורים ולגלוש בצעצוע אלקטרוני חדיש. אבל הטבע, כמו הורה טוב שמזהה את המגמה הקלוקלת, מדרבן אותנו לקום ולעשות מעשה. תחילה בדיבורים, אחר כך במעשים. לאחר שהטבע מפציר שוב ושוב, דרך תחזיות כאלה ואחרות, הוא מדבר בדרכים שונות. דרך הוריקן, לדוגמה. תחילה בדרגה 1, אחר כך גובר לדרגה 2 וכן הלאה. איך בולמים את האסונות שבדרך? איך מביאים לשינוי הטבע? משתנים בעצמנו, בונים עולם חדש. מה זה עולם חדש? חברה חדשה.

השכל הבריא מבין זאת היטב, האגו לא. ההיגיון הטבעי של האדם מראה לו, על בשרו ממש, כיצד הרגשת יחד זה טוב, כיצד חיים בהדדיות ובשיתוף פעולה מחזקים, תורמים ובונים, די להתבונן בסולידריות ובאחווה המופלאה שמתעוררת ברגעים הקשים. השאלה היא למה רק בעתות מצוקה ולא כל הזמן?

השכל הפרטי של האדם, הגיוני ומפותח ככל שיהיה, לא יעזור לו בעת צרה. האגואיזם שטבוע בנו קשוח מאוד, ולכן נדרש כאן שכל עליון, גבוה יותר מסך התובנות שלנו, מורל לאומי, בינלאומי, גלובלי, שיספק את חשיבות האחדות מעל כל דבר אחר. הוריקן רוחני שיעורר כוחות חיוביים, וירומם כל אדם מעל הרווח הפרטי שלו אל רווח גלובלי משותף. סערה שתתסיס אותנו להרגיש עד כמה כולנו כבר קרובים, מחוברים ושייכים למערכת אחת. אמנם המכות מקרבות בינינו, אבל ודאי שלא מלחימות אותנו לאחד. כשסופה אחת נגמרת, חוזר כל אחד לסורו, עד לסופה הבאה. לכן נדרש בכל מקום ברחבי העולם שינוי אקלים חברתי, לא אקולוגי. שינוי בטבע האדם, היפוך הראייה הצרה והסתכלות רחבה על הזולת. האנרגיה בטבע, המכונה גם בשם "הכוח העליון", מופשטת מצורה. באמצעות המחשבות שלנו על הזולת, החיוביות או השליליות, אנחנו מעצבים אותה. בין אם נגבש אותה כהוריקן או נייצר אותה כרעידת אדמה, או לחילופין נעצב אותה כחברה אנושית הפועלת בערבות הדדית. הכול תלוי במידת ההתאמה והתפקוד שלנו עם הטבע. אנחנו צובעים את המציאות בשחור או לבן.

זאת מחשבה עמוקה שנובעת מלב שיטת החיבור, חכמת הקבלה, אך זאת עדיין מחשבה. וכל מה שנדרש מאיתנו הוא להתעמק בה יותר ויותר, לפתח רגישות ולראות שכך הוא הדבר: האנושות היא גוף אחד. אמנם אנחנו רבים ומפורדים, אבל נדרש מאיתנו רק להשתדל להתחבר כאחד, ואז נראה כיצד אנחנו כבר פועלים כאחד. אנחנו לא נדרשים לשום פעולה פיזית, אלא בצורה הכרתית, מודעת ורגשית, לתת לכוח הטבע לשרות בנו. רק לחשוב יותר ויותר שכולנו רקמה אנושית אחת. אפילו בזמן שבורחים מהסכנה – לא לחשוב ש"אני בורח", אלא "אנחנו בורחים", לא שאני יוצא מ"מצרים" – מהטבע האגואיסטי שבי, נמלט מ"פרעה", האגו שמולך עליי, אלא אנחנו בורחים ממצרים, אנחנו יוצאים מהטבע האגואיסטי שאנו עבדים לו, אל מרחב משותף, שבו כולנו יחד כאחד.

אם ניקח על עצמנו ניסוי שכזה, לחשוב איך כל אחד שייך לאנושות אחת, נראה במו עינינו, בחוש ממש, כיצד ההוריקן נחלש בדרגות העצמה שלו. אפילו בעת קריאת השורות האלו, כשאנו בצד השני של הגלובוס, יחול שינוי מאין כמותו, כוח החיבור בינינו ידלל את עוצמת הסופה, ויחזיר את הטבע לאיזון.