ל​מה טראמפ עדיף על קלינטון?

מיליוני אזרחים אמריקנים ילכו השבוע לקלפיות כדי לבחור נשיא חדש, או אולי נשיאה חדשה. אינני יודע מי מבין השניים יזכה במירוץ הצמוד, חסר התקדים ושטוף היצרים הזה, דבר אחד ברור: הבחירה הפעם היא יותר מאשר בין שני מועמדים, הבחירה הפעם היא בין שתי גישות מנוגדות – להישאר בעולם הישן הדוגל באינדיבידואליות הרסנית, או להתפתח לעולם החדש הדוגל באחדות ובשיתוף פעולה.

השמונה בנובמבר, יום הבוחר בארצות הברית, יום הרה גורל לעולם. הבחירה הדרמטית בדרך שתכריע את הכף ואת עתידה של כלל האנושות, מורגשת כמו צירי לידה מתקדמים. זה חודשים ארוכים שרוח המהפכה מנשבת ביבשת, המתח באוויר מאיים להתפרץ, והרצון העז לחיים חדשים מזכיר לאנשים רבים את התקופה החלוצית של ארצות הברית, עת היגרו המוני מיעוטים אל החוף המזרחי של אמריקה לפני למעלה ממאה וחמישים שנה.

בזמנים ההם התחיל תהליך מרתק ומשמעותי שעיצב את דמותה של ארצות הברית והשפיע על המתרחש בעולם מאז ועד היום. מיליוני מהגרים – יהודים, אסייתים, אפריקאים ואירופאים – עזבו את ארצות מולדתם והיגרו לאמריקה כשהם חסרי כול ובלבם תקווה לעתיד חדש וטוב יותר. הם היו בני עמים שונים, ופערי השפה, התרבות והדת גרמו לעימותים רבים. אולם הצרכים הקיומיים ב"בבל" החדשה אילצו אותם להגיע להסדרים חברתיים וכלכליים ביניהם, ולימים הפכה מדינתם למעצמה העשירה והמשפיעה ביותר בעולם – ארצות הברית של אמריקה.

מכאן ואילך עיני כל העולם היו נשואות אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: אל החלום האמריקאי מעורר הקנאה, אל היכולת להגשים בן לילה חיים של עושר ושגשוג כלכלי ואל האפשרות לרכוש מעמד חברתי מכובד מבלי להיות במקום המקופח של בן מיעוטים נרדף.

 

לא כל הנוצץ זהב

סימני השבר הראשונים בחלום האמריקאי צצו לאחר אירועי "השפל הגדול" בשנות השלושים. המשבר הכלכלי שהכה באמריקה ובעולם נמשך מעל לעשור, ערער את היציבות הפוליטית במדינות רבות ונחשב לאחד הגורמים שזירזו את פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשיאו, השפל התבטא במיתון חמור, בירידה חדה בייצור התעשייתי והחקלאי, בהתמוטטויות של אלפי בנקים, באובדן חסכונות ונכסים ובמיליוני אמריקנים שנותרו ללא עבודה ונאלצו לצאת ולנדוד בדרכים. האינדיבידואליזם האמריקני ששירת את השיטה הפך את החלום לסיוט, והסולידריות החלה להתפורר.

על אף שבמשך שנים ארוכות נותרה ארצות הברית המעצמה החזקה בעולם, והמשיכה לשלוט בדרכים ישירות ועקיפות בכל ארצות תבל, המערכת כבר החלה להתערער מבפנים, ותוצאות תהליכי הקיטוב וההקצנה בחברה האמריקנית, שהחלו עוד בתקופת השפל הגדול, ניכרות לעין עד היום. נשיא אחר נשיא, ממשלה אחר ממשלה – כולם ניסו להחזיר עטרה ליושנה, להשיב לאמריקה את מעמדה בזירה העולמית.

אף לא נשיא אחד זיהה את החוקים החדשים המנהלים את העולם הגלובלי, ההולכים וקושרים בינינו בעבותות ומובילים אותנו לחיות לפי ערכים של אחדות וערבות הדדית; לא עצר לרגע את המירוץ ובנה תוכנית לאומית לאחדות העם; כולם זנחו את העיקר ואפשרו לפילוג להתעצם.

כל הנשיאים שקעו במדיניות החוץ ובחיפוש אחר היעד המדיני הבא שיכניס דולרים נוספים לקופת המדינה. אולם גם הכיבושים הדיפלומטיים, הנפט והמזומנים שהוזרמו לא הוסיפו כבוד ואהדה לארצות הברית, להיפך, היא איבדה לא רק את מעמדה כמנהיגת העולם, אלא גם את מעמדה כמעצמה המשמשת דוגמה לעולם. בכל מקום שממשלת ארה"ב ניסתה להטמיע בו את ערכיה הקפיטליסטיים או להתערב באמצעות כוחות הביטחון שלה, הידרדר המצב עד כדי התפוררות השלטון ויסודות החברה כולה. דווקא בשמונה השנים האחרונות, מאז כניסתו של הנשיא אובמה לתפקיד, מעמדה הבינלאומי של ארה"ב נמצא בשפל של כל הזמנים. לא פלא אפוא שהבחירה למי להצביע היום טעונה, מורכבת ומסובכת להמוני הבוחרים.

 

דוקטרינת אובמה

לנשיא הנבחר שייכנס אל הבית הלבן למשך ארבע השנים הקרובות מצפות התמודדויות רבות מאוד. הממשל הנוכחי, בראשות הנשיא ברק אובמה, הותיר אחריו מעצמה בנסיגה חמורה.

אובמה חתום על התפרקות הסדר העולמי: הוא הצית מחדש את המלחמה הקרה, פירק את לוב, סלל את הדרך לאיראן גרעינית, צינן את היחסים עם סין והעצים את כוחה, שלח את טורקיה, את ישראל ואת שאר בנות הברית המסורתיות היישר לעבר זרועותיה של רוסיה, ועוד לא הזכרתי דבר על עיראק, תימן, אפגניסטן, פיליפינים, ערב הסעודית והמזרח התיכון הקורס.

אובמה הרס את אירופה מבחינה חברתית, כאשר הפר את הבטחתו להתערב במתחולל בסוריה, וכתוצאה מכך כמאה אלף סורים פולשים לאירופה מדי חודש, ומטילים בספק את גורל האיחוד האירופי. פרשנים כבר טוענים שאת גל מחאות "האביב הערבי" בשנת 2011 הציתה ארה"ב במטרה לנצל את אוצרות הטבע של מדינות ערב, להתערב בעניינים הפנימיים שלהן ולזרוע בתוכן פילוג. ובעוד שרוב רובו של הממסד המדיני-ביטחוני בארה"ב רואה בהחלטותיו אסון, אובמה רואה בהן מקור גאווה.

גם במגרש הביתי הצרות חוגגות. האפרו-אמריקנים במצב גרוע מכפי שהיו בשנת 2008, רגע לפני שהנשיא השחור הראשון נכנס לכהן. בקולג'ים ובאוניברסיטאות ברחבי ארה"ב אלפי יהודים מביעים פחד וחרדה נוכח הקולות האנטישמיים והגזעניים הנשמעים בכל פינה. רבים טוענים כי אובמה לא עשה מספיק כדי לייצר מקומות עבודה, והחוב הגדול שבו שרויים סטודנטים בשל הלוואות שנטלו לצורך מימון לימודיהם, מעיק עליהם והם נאלצים להקריב חלק ניכר מהכנסותיהם בשנים שאחרי סיום הלימודים, רק כדי להחזיר את ההלוואות היקרות שנטלו. בועת ההלוואות לסטודנטים הגיעה לשיא של 1.2 טריליון דולר (!), ומומחים מעריכים כי זה רק עניין של זמן עד שהיא תתפוצץ ותגרור איתה את המשק האמריקני למשבר חריף נוסף. אובמה מבין שבמעשיו הוא מחליש את ארה"ב ומעמיד אותה בפני סכנות שלא היו מנת חלקה בעבר. הוא יודע והוא ממשיך בשלו.

אפילו "אובמה-קר" (Obamacare), תוכנית הדגל שנועדה להסדיר את מתן שירותי הבריאות לתושבים, ואשר באמצעותה קיווה הנשיא לקצור את הפירות הפוליטיים שלו, מתפוררת על חשבון הנחשלים שאמורים היו ליהנות מההטבות שהיא לכאורה מספקת. יתר על כן, הרפורמה הגדילה את הוצאות האזרחים על בריאות בעשרות אחוזים והגבירה את חוסר הוודאות הכלכלי שרבים סובלים ממנו. בהתבוננות מקיפה וכוללת נחל אובמה כישלון חרוץ בקנה מידה היסטורי, למעט שתי הצלחות שלא הופיעו בהבטחות הרבות שפיזר לעם האמריקני: העצמה נוספת של האלפיון העליון והכנסת גל אדיר של מהגרים מוסלמים אל תוך יבשת אמריקה.

הילרי קלינטון מגיעה מאסכולה פוליטית דומה לזו של ברק אובמה, עד כי נדמה שמדובר בקדנציה שלישית לאובמה. בניגוד לאובמה, הילרי נוצרייה ולבנה, כך שאם היא תיבחר וניהול העולם יופקד בידה, איש לא יצפה ממנה להוכיח דבר. בכך תהיה הנשיאה הראשונה בתולדות ארצות הברית חופשייה להמשיך ואף להעצים את מדיניות הגבולות הפתוחים: להעניק למאות אלפי מהגרים תלושי מזון, ביטוח בריאות בחינם ודמי-כיס, בעוד שאוכלוסיות מקומיות של עניים ימשיכו לרעוב ללחם. ארבע שנים נוספות של אותה גישה מיושנת עלולות להוביל לתוצאות איומות ונוראות לאמריקה.

 

טראמפולינה

על רקע הפתרונות שבאמתחתה של הגב' קלינטון והצרות שנראות באופק, בולטת מועמדותו של דונלד טראמפ, היריב ה"אנטי-ממסדי". התבטאויותיו זוכות לתהודה אדירה לא רק מפני שהן ישירות וחריפות, אלא גם משום שהן משקפות את המציאות העכשווית וקוראות תיגר על החשיבה הליברלית "התקינה מבחינה פוליטית". הציבור האמריקני מזהה את הקיבעון של קלינטון ואת חוסר היכולת שלה להשתחרר מכבליו בזמן אמת. אגב, גם דמוקרטים נלהבים הבחינו בליקוי הזה, דבר שאולי מסביר מדוע ברני סנדרס זכה לתמיכה גדולה בפריימריז, יותר מכפי שצפו לו בתחילת המירוץ על הנהגת המפלגה הדמוקרטית.

 

עם זאת, טראמפ הרבה יותר ישיר מסנדרס והרבה פחות מחויב לתורמי-העל שמחפשים להכתיב את המדיניות בתמורה להשקעה כספית. תכונות אלה, בשילוב עם הפטריוטיות הנלהבת שלו, הופכות את טראמפ לאלטרנטיבה מושכת יותר מקלינטון בעיני בוחרים רבים. האמריקאי הממוצע מאס בממסד, טראמפ נתפס כאנטי-ממסדי, והיתרון הזה מכפר בעיני רבים על חסרונותיו ועל התנהגותו.

ההתנהלות האישית של טראמפ אמנם דוחה רבים, אך הוא מצליח להבחין בין עולם חדש לישן, אבחנה שהילרי קלינטון, בשם הדמוקרטים והליברלים בעולם, אינה מצליחה לעשות. טראמפ מדבר על חזון לאומה האמריקאית ואילו הילרי נמצאת במגננה על שימור הקיים. הוא נותן תקווה, מדבר על דברים שאנשים רוצים לשמוע ומתכתב עם המציאות הגלובלית. מביא רוח חדשה, תקיפה וישרה, ואינו נוהג בתקינות פוליטית בכל הנוגע לצרכיה העכשוויים של אמריקה. הוא מאיר בזרקור את הנגעים והפגמים של החברה האנושית, מציג אותם בצורה הבוטה והגרועה ביותר, ואינו נרתע מלדבר על מהגרים מוסלמים וטרור, שחורים ולבנים, אנגלוסקסים ומקסיקנים, סמים, נטיות מיניות והפלות. ממנו אפשר לדרוש מהפכה, והוא כלל לא לבד במערכה, כפי שאולי מצטייר בסקטורים מסוימים של המדיה העיתונאית בארה"ב. מאחוריו נמצא פאנל רחב ויציב, לכן אין לתת משקל מכריע להתנהלותו החיצונית המתעתעת.

הילרי, לעומתו, במקום לטפל בבעיות שחבויות מתחת לפני השטח ולאחד את האומה האמריקאית, מסתירה ומטייחת, כמו בפרשת המיילים הסודיים שגרמה לחלקים נרחבים בציבור לאבד בה אמון. היא לא תחדש דבר, רק תשמר את המגמה הקלוקלת הנוכחית ותעצים אותה. אבל כל זה רק משחק ילדים ביחס לדבר האמיתי והרווחי: הכלכלה האמריקנית.

 

טראמפ וקלינטון סוגרים חשבון

אם להיכנס בעובי הקורה, הרי שמערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב שונה מהותית מקודמותיה. לראשונה ניצבים זה כנגד זה כוחות פוליטיים מנוגדים, שאינם מייצגים שתי גרסאות למודל כלכלי אחד אלא שני מודלים שונים ביסודם להבראת המודל הקיים.

מודל ההתפתחות הכלכלית של ארה"ב שנחתם בהסכם ברטון-וודס בשנת 1944, קיבע את שערי כל מטבעות החוץ לדולר. קיבוע שערי המטבע אפשר לממשלת ארה"ב להדפיס עוד ועוד דולרים ללא סכנת פיחות בערך המטבע האמריקני. כל עוד המסחר הגלובלי המשיך במגמת הגידול, הדפסת דולרים נוספים היתה מוצדקת מבחינה כלכלית. זה עשה את אמריקה לחזקה יותר, ואת האזרחים האמריקנים, שחסכונותיהם היו בדולרים, לעשירים יותר ויותר. אלה היו ימי הזוהר של החלום האמריקאי. אולם בשנת 2008 העולם צנח אל תוך משבר כלכלי שטרם נחלץ ממנו. כשהמסחר העולמי צנח, הדפסת הדולרים לא הועילה עוד להמשך הצמיחה. הממשלה האמריקנית ניסתה להחיות את הכלכלה באמצעות הפחתת שיעורי הריבית ותוספת מלאכותית של כסף, כלומר, הרחבה כמותית. ובמילים פשוטות: הדפסת כסף. התוצאה היתה גידול עצום בחוב הלאומי האמריקני.

בשנת 2014, בהיעדר כמעט מוחלט של צמיחה, שהיה יכול לתמוך בהדפסת הכסף, הממשלה התחילה לקצץ בהרחבה הכמותית על מנת להאט את הגידול בחוב. כתוצאה מכך הבנקים המרכזיים, שהם הגב הכלכלי של קלינטון, התחילו להיחנק מבחינה פיננסית. הבנקים מבינים שאם רצונם להשתחרר מעניבת החנק, הם חייבים להציב "אחד משלהם" בצמרת הבית הלבן שיחדש את הדפסת הדולרים. זאת הסיבה להתמודדותה של הילרי קלינטון על כס הנשיאות! הילרי קלינטון, שהקמפיין שלה חי כמעט לחלוטין מכספי הוול-סטריט מחויבת לחלוטין לבנקים, ולכן היא תעשה כל מה שיגידו לה.

דונלד טראמפ, לעומתה, שם בראש סדר העדיפויות את האינטרסים הלאומיים של ארה"ב. הוא מתכוון לשנות את תרחיש האימים הזה, להוביל להתאוששות כלכלית וליציאה מהחובות. מאותה הסצנה בשנת 2014 שבה אובמה עצר את הנפקת הדולרים, טראמפ יעלה את שיעור הריבית (את עלות האשראי) וימחק את החובות בהליכי פשיטת רגל. אף על פי שבמקביל הבנקים עתידים להמשיך לקרוס, כי עבורם הצטברות החובות מהווה את עיקר ההכנסה שלהם, הרי שבהדרגה כלכלת ארה"ב תתחיל להתאושש ולהראות סימני חיים.

זהו השוני המהותי בין שני המועמדים לנשיאות ארה"ב: תוכניתו של טראמפ היא להציל את כלכלת ארה"ב על חשבון הבנקים, ואילו התוכנית של קלינטון היא להציל את הבנקים על חשבון כלכלת ארה"ב. לכן לעולם לא תהיה אפשרות להגיע לפשרה בין השניים. התוכנית והכוחות שעומדים מאחורי כל אחד מהם ומניעים אותם, סותרים לחלוטין זה את זה.

יתרה מזאת, יישום התוכניות המלאות של טראמפ יוביל לדלדול המשאבים של הקבוצות האליטיסטיות בקרב הבנקאים ואנשי הפיננסים שעומדים מאחורי קלינטון, ובסופו של דבר יחסל אותם. ואילו התוכניות הכוללות של קלינטון ניצבות מול איום הסקטור הריאלי של הכלכלה האמריקנית – כוחות העומדים מאחורי טראמפ. מהסיבה הזו המאבק לא יסתיים בקלות, ואף ניתן לומר שגם אם קלינטון תיבחר ותממש את תוכנית הבנקאים המממנים אותה, ארה"ב תהיה חייבת לחזור בסופו של דבר לתוכנית של טראמפ. העיכוב הזה יעלה לאזרח האמריקני ביוקר.

 

על פרשת דרכים

אינני בעל זכות הצבעה, אבל במבט כולל הנובע משנים על גבי שנים של לימוד חכמת הקבלה, אני יכול לומר בוודאות שלנוכח האתגרים הצפויים לאנושות כולה, יצליח מי שישים לנגד עיניו מטרה לקשור את העולם כולו למערכת אחת, להביא לחיבור בין בני האדם, כמו במשפחה. אמריקה זו אמריקה, וכל צעד קטן שלה משפיע על כל העולם, לכן בעולם שנעשה מיום ליום גלובלי ותלותי, עגול ומקושר על כל חלקיו, עלינו לנוע לעבר המגמה הזו בלבד, ולהיות "כאיש אחד בלב אחד", כמו שכתוב בתורה.

למען האמת, אין לי זיקה למי מבין המועמדים – לא להילרי קלינטון מהמפלגה הדמוקרטית ולא לדונלד טראמפ מהמפלגה הרפובליקנית, ובכל זאת כשאני מתבונן בתלות ההדדית הגוברת בעולם ובוחן את היכולות של כל מועמד להסתגל אל השינויים, ברור לי למי משני המועמדים יש סיכוי גדול יותר להצליח לעלות על הגל ולפרוץ קדימה, ומי מהם עלול לשקוע. היום הבחירה היא בידי האמריקנים, ומחר כשנתעורר נגלה כיצד ייראו ארה"ב והעולם ביום שאחרי. הדבר האחרון שמישהו מעוניין בו הוא לשוב אל אותם ימי בבל הראשונים שבהם אמריקה היתה שסועה ומפוצלת.