תפקיד ההורה א'
תפקידו של ההורה ללמד את הילד חכמת חיים:
- לא מלמדים אותנו את אומנות בניית המשפחה, וחבל מאוד
- ישיבה משפחתית שבועית. משהו קדוש. כיבוד קל, והעיקר דיבור, חילופי דברים
- כל אחד מספר דברים שעבר השבוע, כולנו מתרשמים, דנים, מייעצים. שואפים להסכמה
- כך נבנית תחושה משותפת במרכז השולחן, שהיא המשפחה. רגש ושכל משותפים
- הרגשה זו נותנת לכל אחד מין עוגן בחיים, הרגשת שייכות לחברה קטנה
- לומדים להתקשר באופן משפחתי בבית, ואז קל לבנות יחסים כאלה גם מחוץ למשפחה
- כל בן משפחה נכלל מההסתכלות של אחרים על החיים, זה מרגיע, מרחיב דעת ורגש
אין צורך לדעת כיצד לכוון ילדים נכון בחיים. פשוט לדבר איתם בגובה העיניים, הכי טבעי:
- אם הבת הקטנה שלי מדברת, אני "מתלבש" ברמה שלה, רק עם הבנת פתרון משלי
- אני כמו מחבק אותה, לוקח אותה איתי יחד לטיול דרך המחשבה והרגש שלי כלפי דבריה
- כאילו את בשנתיים גדולה ממנה, לא יותר, כמו חברה גדולה שלה, בלי חכמות של הורים
- ייתכן שבהתחלה הבנים במשפחה יתקשו להשתתף כך עם האחות הקטנה. סבלנות
- כדאי להורים להתחיל תהליך כזה קודם עם הקטנים. את בני הנוער לגרות בעדינות רבה
- תפקידי כהורה להתחנך להיות הורה, ולבנות בבני הבית הרגשה משותפת שנק' משפחה
- הגדולים בבית מוסרים לו כאילו את "הראש" שלהם. הוא נעשה חכם יותר מבני גילו
- דווקא העובדה שהוא כולל את כל בני המשפחה מאפשרת לו לפתח את הייחודיות שלו
- ההורה מרוויח את ההרגשה שכל המשפחה נמצאת עימו, בתוכו. מתחיל לחשוב מורחב
ילד לומד מדוגמא:
- דוגמאות שליליות הוא מקבל מחוץ לבית, חובה לייצר דוגמה חיובית
- צריכה להיבנות בילד ההכרה שהמסירות למשפחה היא מעל הכול בחיים. עזרה הדדית
- משנות החמישים של המאה הקודמת העולם נעשה עגול. גם המשפחה צריכה להתעגל
- בניית מושג המשפחה בינינו, תלויה בכל אחד ואחד מבני המשפחה. כולם שווים בזה
- כל אחד משתתף בחלק שלו, אחרת לא תיבנה משפחה. כל אחד נותן מה שביכולתו לכלל
- תמצית חכמת החיים היא פיתוח היכולת להתקשר לאנשים אחרים. אך לא מלמדים אותנו
- השתתפות של כל אחד בהתאם ליכולתו בונה בין בני המשפחה קשר
- מי שרכש בבית יכולת התקשרות לאחרים, יצליח בכל מקום לעגל אנשים סביבו