שיחה 210: חכמת ההתקשרות

בושה והערכה

השאיפה הבסיסית שלנו היא לא להיפגע.

-   הרגשת הבושה היא הפגיעה החזקה ביותר עבור האדם

-   כל אדם שואף להיות מוערך, אך גם עושה חשבון כמה צריך להשקיע כדי לזכות בהערכה

-   הסובבים אותנו מגדירים את הערכים שכלפיהם נזכה להערכה או נחוש בושה

הורים צריכים להעניק ערכים נכונים לילד כבר מקטנות. אבל לא ללחוץ מדי להישגיות

-    עלינו להעניק לילד כלים ויכולת להתמודד עם לחץ חברתי כלפי ביצוע דברים שליליים

-    לברר עם הילד מדוע התנהג כפי שהתנהג, האם ביקר את התנהגותו מהצד וקיבל החלטה?

-    סולם הערכים שהקנו לילד הוריו מול סולם הערכים בסביבה מחוץ לבית

דיון משפחתי. איך להכין את הילד למצב שבו בפעם הבאה יצליח להתמודד?

-   כל הזמן לדבר עם הילד, לספר לו על החיים שלנו, להסביר לו מדוע אנו עושים דברים

-   אל תגידו: תתבייש לך. דברו במנות קטנות על אותו "הרע הגדול" שעשה. תבנו בו הבנה

-   להתחיל את הדיבור לא על הילד ישירות. אלא לספר משהו שמציג את התופעה בכללות

-   אם המעשה קרה יחד עם חבריו, כדאי לדון עם כולם. ההורים יהיו כמו חברים גדולים

-   בלי לחצים, בלי עונשים, בלי שתיקות רועמות. כדאי מאוד לספר שפעם זה קרה גם לכם

-   סיפור מקרה: נערות חיקו את המורה שקצת מגמגמת. היא ישבה מאחוריהן באוטובוס...

-   מה קורה אם ילדים צוחקים על האחר? אפשר לעשות משחקי תפקידים, שירגישו איך זה מרגיש

-   לתת לילד לצחוק על עצמו, לשחק מישהו זר שצוחק ממנו. כך הוא יתחיל לחוש אחרים

מטרת-העל: לפתח בילד הרגשת הזולת. כך הילד יתפתח, יידע לכוון עצמו בחיים

-   אל תגידו כלום בצורה ישירה. תאמרו: "אחיך מרגיש לא טוב, בוא נטפל בו יחד"

-   מתוך המצב הזה הילד ירגיש בעצמו שעשה טעות. תפקיד ההורה לייצר מצבים כאלה

-   בקשו מהילד לבדוק מה שלום אחיו, לבדוק איך הוא מרגיש. חפשו כל מיני תחבולות

-   הרציונל: הילד צריך בעצמו להכיר את הרע שבמעשיו. לא שהוריו יאמרו לו, כי אז יתנגד

-   לא לדון בפורום כלל משפחתי על משהו מבייש שעשה אחד הילדים

-   אפשר לדבר על תופעה כזו, אבל לא מיד, ולא בדיוק על אותו מעשה. אפשר לספר משהו מילדותכם

כל מה שהילד עושה הוא תוצאה מחינוך או חוסר חינוך,  אז מה בעצם אנחנו רוצים ממנו?