שיחה 470: חנוכה אז והיום

חנוכה אז והיום

חנוכה מדבר על התנגשות אידיאולוגית בין שתי גישות לחיים. חומריות מול חיי רוח

-        האליטה היהודית אימצה את הגישה החומרנית מהיוונים. נטשה את אהבת הזולת

-        אברהם אבינו לימד להתחבר באהבה, להיות כאחד ולגלות את הכוח העליון האחד

-        כשאנו מתאחדים ונעשים כאחד, אנו דומים לכוח האחד, ואז הוא מאיר עלינו. אבל חיבור כזה מצריך מאבק נגד הנטיות האגואיסטיות שמתעוררות בנו באופן טבעי

-        כאשר הפסקנו לעבוד על חיבור, איבדנו קשר לכוח העליון, העולם התרוקן מאור החיים. כתוצאה, באו עלינו צרות מבחוץ. הן הכריחו אותנו להתחבר שוב. כך זה קורה בגלים. היום אנו במצב דומה. אנו חיים בישראל, אבל אין בינינו חיבור ואהבה בזמני שגרה

אלפיים שנה שהינו בין אומות העולם וגרמנו להתפתחותם. כיום כולם מקושרים. אבל היחסים בעולם לא טובים. רק אנו יכולים להביא חיבור וקשר הדדי חיובי לעולם

-        יש בטבע אנרגיה עליונה, 'אור', שיכול לחבר בין שונים. תפקידנו להביא אותו לכולם

-        אנו רוצים לחיות כמו באירופה, כל אחד לעצמו ותעזבו אותי בשקט. וזה אנטי ישראלי

-        הערבות ההדדית היא יסוד האומה הישראלית ובלעדיה אין לנו זכות קיום

-        החושך של היום הוא חוסר היכולת שלנו לקלוט שאם אנו לא מתחברים, אנו לא עם

-        מעוררים בנו דחפים אגואיסטיים חזקים, שנאה ופירוד, כדי שנעזור זה לזה להתעלות

-        כל אדם כמו חבית נפץ, יכול להתפוצץ בכל רגע. דווקא מתוך החושך הגדול בא האור

חנוכה מסמל שהעולם מחכה מאיתנו לאור, לכוח חיים שיחבר הכול בהרמוניה