מכל חגי ישראל, לחנוכה נקשרו הכי הרבה מזמורים. החל מפיוטי מקור, דרך שירי לאום קולקטיביים ועד שירי הסביבון שלי.
בפיוטים צרורים יחד אחדות העם, הגאולה והכוח העליון בצרור הדוק אחד, לדוגמה "מעוז צור ישועתי" או "יחד באורךָ". גם שירי החנוכה של החלוצים כורכים את אחדות האומה בגאולה, כמו למשל בשורה "ובימינו כל עם ישראל, יתאחד יקום וייגאֵל", אבל הכוח העליון הושמט מהם.
בבוא העת הציונים סללו נתיב תרבותי שונה מפיוטי המקור של בית אבא, שלא התרחק מאוד מן המקור, אלא שבמשך הזמן הלך המרחק ונפער, והאמת הטמונה בפיוטים נעלמה. קיבלנו שירים שלא נשאר בהם כלום מהתוכן הפנימי של החג; חג שכביכול שייך לדת, ולמעשה מגלם את תהליך בניית האומה, את סימני דרכה וייעודה.
החלוצים שמטו את הכוח העליון משירת ישראל, והדורות שאחריהם מחקו ממנה גם את אחדות העם והגאולה, מפני שבאופן טבעי אף אחד לא רוצה בהם. לא באחדות, לא בגאולה, לא בכוח העליון.
על פי חכמת הקבלה, הכוח העליון מחזיק את כל ניגודי הבריאה באחדות, בחיבוק כולל, וכדי להתקשר אליו חברה צריכה להידמות לו במבנה קיומה, בהחזקת הניגודים שבה בשלום ואהבה. את זה אף אחד לא יכול לרצות באופן טבעי כי היצר האגואיסטי והאינסטינקטיבי שלנו מתנגד לכך בכל תוקף. מטבענו אנחנו נדחים זה מזה, כל אחד מסתגר בזלזול בתוך קליפת האגו שלו ומצפצף משם על כולם. כדי לצאת זה אל זה נדרשים חינוך והסברה.
באלפיים שנה האחרונות עם ישראל לא קיבל חינוך כזה. חכמת הקבלה, לב ליבו של עם ישראל, לא מקובלת עליו והיא זו שאוצרת בחובה את ההסבר על הרוח שצריכה לחיות בתוכו, את הכיוון שעלינו להימשך אליו, את הרגש שצריך להתיישב על לב כל אחד מישראל. זה לא שייך למנהגים והמצוות שמקיימים בידיים ובפה, אלא לעבודת הלב.
"ואהבת לרעך כמוך", כמו שמסבירים גדולי המקובלים, חייב להיות חרוט על כל לב מישראל, ואי-אפשר לחרוט אותו בלי לעורר עזרה מהכוח העליון. שני הדברים כרוכים זה בזה כמו שכתוב בתורה: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא יט, יח).
בתהום החינוכית שאליה אנחנו נופלים, אנחנו מתרחקים זה מזה ומהכוח העליון. האגו שלנו נלחם כדי למחוק מאיתנו כל זכר לצורך במאבק נגדו, יוצר בנו התנגדות לסימני חגי ישראל, לכל מה שמסמל את חיבור האומה.
לא רחוק היום שמחנוכה ושאר חגי ישראל יישארו רק מסיבות ילדים ואפילו לא נרגיש שמשהו חסר, לא נבחין בהתרחקות ולא נכאב אותה. החשיבות הטמונה בחגים, הסמלים שהם מייצגים והגובה הרוחני אליו הם קוראים אותנו להגיע תיעלם מאיתנו לגמרי.
כמה טוב היה לנו אם היינו חוזרים למקור, לאותם שירים אותנטיים שלנו. הם היחידים שמסוגלים לאסוף אותנו שוב, לקלוע לרגש של כולנו, הן במילים והן בניגונים. אמתחתנו מלאה במקורות ומנגינות המסוגלים לקשור אותנו לאמת של קיומנו. עלינו רק לחדש כקדם, לתת ללב ללכת שבי, להתגעגע, וללמוד מה נמצא בעומק של כל מילה ופיוט.