ילדים שנקלעו למלחמה באוקראינה וסגורים עם הוריהם במטרו המשמש מקלט, כשברקע צופרי אזעקה וקולות נפץ חזקים, שואלים בפחד: אימא, למה זורקים פצצות? אבא, למה בכלל נלחמים?
לילדים צריך לענות באופן פשוט וישיר. הם יכולים להבין את הסיבה למלחמה, בגלל שגם הם נלחמים ומתקוטטים ביניהם. האגו, התכונה שדוחפת אותנו להתייצב אחד נגד השני, פועל בכל אחד ממש מגיל צעיר, כמו שכתוב "יצר לב האדם רע מנעוריו". לכן אין מסר שצריך להסתיר מהצעירים.
צריך להסביר להם דרך העולם שלהם: אם לכם ילדים, יש מקל ואת חפירה ביד, אז למבוגרים יש טנקים ופצצות. כשאתם משחקים עם חבר ורוצים לחטוף לו את הצעצוע שיש בידו, וגם הוא רוצה את הצעצוע ומחזיק בו בכוח ולא משחרר, זה גורם לריב ומלחמה.
כשהמבוגרים משחקים על שטחי אדמה, על גבולות מדינה, על משאבי טבע, כמו נפט, גז ומתכות, זה אותו עיקרון, אותו משחק ילדים כוחני שהופך למאבק הרסני כל כך.
לאותם "ילדים שהזקינו" לא הצליחו להסביר להם שאסור לפתור סכסוכים בכוח. שאם הם יוכלו לשכנע את החבר לתת להם לשחק בצעצוע, אז טוב, ואם לא יוכלו לשכנע אותו, שיוותרו לו.
ילד שנמצא תחת אש יכול להבין זאת היטב. המסר ייחרט בו, וזה עיקר החינוך בזמן מלחמה. לכן כל עוד המלחמה נמשכת ותופסת את תשומת ליבו של העולם, זו הזדמנות להסביר גם לילדים, בכל גיל, שכדאי לוותר ולנסות להתקרב.
לא לפתח בהם תחושה שיש בחוץ אויב והוא נגדנו. את זה דווקא הם לא יבינו. זה משולל בסיס מבחינתם ובלתי נתפס. אלא רק לחנך אותם לדבר זה עם זה, ללמוד להשלים, להתפייס ולוותר. בדרך זו הם לא יידרדרו לבעיות גדולות נוראיות כמו המבוגרים שנלחמים היום במלחמות מסוכנות.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"