תתביישו על הלבוש שהפך מינימלי, תתביישו על המוזיקה האלקטרונית שהחליפה את המוזיקה הקלאסית, תתביישו בכל מה שאתם עושים לא כמונו. עד היום היינו רגילים לשמוע את הדור המבוגר אומר לדור הצעיר "תתביישו לכם!", אבל בזמן האחרון "תתביישו לכם" היא כבר מעבר לנזיפה בין-דורית, היא גם בין-מפלגתית, ובכלל בין כל אדם ואדם. השמאל נוזף בימין ולהיפך, מתנגדי החיסונים נוזפים במתחסנים ולהיפך. ככל שהפיצול מתגבר, "תתביישו לכם" נשמע יותר ויותר.
הקריאות להתבייש לא עוזרות כלל. כי מי מתבייש בימינו, ובמה יש לו להתבייש? אני לא הייתי אומר לאף אחד להתבייש, וגם ממי שיגיד לי תתבייש לא אתרגש. אין במה להתבייש. מה, לא כולנו בני אדם? מה יש באחד שאין בכולם? מה כבר אפשר לגלות במישהו שאין באחרים? תחפשו ולא תמצאו.
בסך הכול אנחנו עוברים יחד כל האנושות תהליך דומה של התפתחות יצרים, רצונות, אגואיזם. התחלנו מרצון קטן לאוכל, מין ומשפחה, אחר כך הרצון גדל והשתוקקנו גם לכסף, ובהמשך גם לכבוד ושליטה, שנוספה להם תאווה למדע והשכלה כדי לדעת הכול. זה לא עניין מיוחד לאדם מסוים, אלא מדובר על אבולוציה חברתית שהתרחשה בנו כולם, בכל העולם.
התוצאה שאנחנו רואים היום היא רצון מוגבר, אגו חסר רסן שמניע כל אחד לעשות רק לטובת עצמו בחוצפה גדולה, בלי שום התחשבות בזולת. אם אדם לא היה מפחד להיתפס, בטוח שהיה גונב לעצמו הכול. חז"ל כבר כתבו כי "לפני ימות המשיח, החוצפה תִּרְבֶּה" (סוטה ט, טו). כלומר ניכנס לתקופה של חושך תרבותי, של שחיתות שרים ושופטים, נימצא במבוכה גדולה כי אף אחד כבר לא יסמוך על האחר.
החוצפה הגדולה הזאת וגסות הרוח הבולטת הן סימן לכך שאנחנו מתקרבים מיום ליום לפסגת ההתפתחות של החברה האנושית. למקום שבו כל הטבע האנושי שלנו יהיה ערום וגלוי כך שנוכל להכיר אותו בקלות, להביט בו מלמעלה, לבחון אותו מחדש, ואז לערוך בו שינוי.
השלב הראשון יהיה להגיע להסכמה שכולנו אגואיסטים. כך ברא אותנו הכוח העליון, כך נוצרנו, אז אין במה להתבייש. ואם לבוא למישהו בטענות זה רק אל הכוח העליון שבטבע, אל האומן שעשה אותנו, ולא אחד כלפי השני, כמו המעשה באותו אחד שהיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים, וראה בדרכו אדם אחר, שהיה מכוער ביותר, ואמר לו "כמה מכוער אתה!". המכוער לא נשאר חייב וענה לרוכב על הסוס: "ומה אעשה לך, אלא לך ואמור לאומן שעשאני: כמה מכוער כלי זה שעשית!".
כשנפסיק להתבייש ולנסות לשחק כאילו אנחנו טובים ויפים מאחרים ובנו האגו לא שולט, נוכל להתחיל לפתח בושה גבוהה יותר. בושה בזה שיש לנו הזדמנות להפוך דומים פנימית לאותו אומן, אותו כוח עליון, ואנחנו מתעסקים בדברים גשמיים.
הכוח העליון תכונתו נתינה, הוא "טוב ומיטיב", יש בו רק אהבה. אנחנו צריכים לראות איך ההופכיות שלנו ממנו עושה לנו רק צרות. תראו איפה אנחנו עומדים: עם כל הקדמה והתחכום האנושי נעשינו כל כך פרימיטיביים ביחסים בינינו, ואנחנו לא מסוגלים לתקשר בצורה נורמלית אלא רק להגיד אחד לשני "תתביישו!".
כשנבין את זה, אז במקום להתבייש בעצמנו, נתחיל לבקש להיות כמוהו, לחפש יחד איך להפוך לחברה שפועלת לפי החוקים שלו. אז יהיה לנו גם הרבה במה להתגאות. לא כל אחד בעצמו, אלא גאווה בטבע, בכוח העליון שכך עשה אותנו ובמיוחד בשבילנו, ויגבה ליבנו בדרכיו.