זה כבר שבוע ימים שאמריקה בוערת תרתי משמע. בהתחלה נראה היה שמדובר במחאה שקטה, אבל מאתמול מנהטן הפכה לזירת מלחמה: מאות מפגינים בוזזים חנויות, הצבא צועד מול פני אזרחים, ניו יורק בעוצר עד יום ראשון. מובן שמעורבים כאן פוליטיקה, שליטה וכסף, אבל אין בהם להוריד מעוצמת הכאב בכלום, ולא לפתור את הבעיה והתסכול.
תראי אמריקה, נשיא שחור כבר היה לך, מושלים פדרליים, שופטים, כוכבים אין-ספור. לפי ספר החוקים אין שום מניעה לשום כהה עור לפרוץ לכל עמדה שיבחר להיות, ובכל זאת, אין נחת ואין מנוחה, אין שלום ולא אהבה. הפער לא רק נשאר, אלא גם הולך ומעמיק, כי ככה לא בונים אהבה.
אהבה אין פירושה לטייח הבדלים, להתכחש לשוני כאילו הוא לא קיים. אלא דווקא לטפח את כל אופני השוני ולהדגיש אותם. להבדיל מהרגלי העולם שלנו, לא להבליט כדי להיכנס לתחרות דורסנית, לא כדי לעורר מהומות וקנאה וניקור עיניים. להשתמש בשונות כחומר לבניית גשרים וקשרים של חיבה. בשום פנים לא לגידול של גאווה והתנשאות. כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".
השוני הוא כביכול הפשע, אבל הוא אלמנט הכרחי. אם לא היה קיים, לא היה בסיס לקיים עליו קשר. ככל שה"פשעים" מרובים, כך יכולים להרבות אהבה, ואמריקה מלאה פשעים, כולה הבדלים על גבי הבדלים. זה מה שיפה בה. היא יכולה להיות בית ספר עולמי ללימוד השלמה בין שונים, אם תשתמש ביוצרות שלה נכון.
הרי לא סתם הטבע יצר אותנו שונים, אפילו הפוכים. יש כאן כוונה מיוחדת, יש תכלית. מי שקצת חקר את דרכי הטבע מבין שאין בו פרט אחד, ולו הקטן ביותר, שהוא מיותר, אין דבר שצריך לסלק מהעולם, להעלים. מלבד הגאווה והפירוד. כך שניסיון לטשטש את צבע העור, או תכונות גוף אחרות וצורות אופי ככל שיהיו משונות, כאילו אומר, פה הטבע שגה, יש כאן טעות איומה. כמה חוסר דעת יש באמירה כזאת.
צריך להתייחס למה שנתן הטבע כאל נתון, נתון שעובדים ומתקדמים איתו לתיקון. והתיקון הוא בקשרים בינינו, המקום היחיד שהקלקול נמצא בו. בואו נלמד מה זאת אהבה ומה בכוחה לעשות עם הנתונים הטבעיים. נלמד איך היא מסוגלת לנטרל את האגו, את הגאווה הטיפשית. איך היא יכולה לקרב בינינו כשהיא חושפת כל נקודת שוני ומדריכה אותנו איך לחבר אותן בינינו ליצירה שלמה.
הכול בוער עכשיו, קשה לשמוע את המסר העדין הזה ברעש השבירה והניפוץ. סביר להניח שאף אחד כרגע לא יעצור את ריצת האמוק כדי להקשיב, ואם כן, רק כדי לפתוח את הפה לקלל. אבל הזמן יעבור, הגל הזה כביכול יחלוף, כאילו הכול יחזור לסדרו. ואז שוב יכה, יותר קשה, יותר נואש. כי לא באמת הוא טופל.
ואולי אז, כששוב תשתולל מלחמת אחים, בעצם לא אחים, יותר מדויק לקרוא לזה מלחמת אזרחים כי קרבה אין שם, אז מתוך מצוקה וחיפוש פתרון טבעי, האוזניים ייפתחו. עוד קצת ועוד, עד שהמידע יחלחל ויגיע ללב. שם הוא יפגוש את חכמת הקבלה, את שיטת החיבור שביסודה, מוכנה לעזור, לשרת ולהעביר את הידע לחיבור השלם מעל ההבדלים.