רבים מדברים על תופעת הבדידות הגוברת ומחירה הנפשי. על כך שמאז התפתחו הטכנולוגיות והרשתות החברתיות הפכנו לאנשים פחות חברתיים שנהנים לבלות בעיקר עם עצמם, ומאז ימי הקורונה הפכנו מסוגרים אפילו עוד יותר.
מחקרים מראים שבשלושים השנים האחרונות משך הזמן שבו אנשים מבלים בשיחה פנים אל פנים נמצא בירידה, זאת למרות שיחות הווידאו שמאפשר האינטרנט שלא פיצו על ההפסד הזה. אבל יש מי ששלמים עם ה"בדידות".
הם אומרים בפשטות: האנשים מחוץ לנו דורשים מאיתנו משאבים אנרגטיים ואנחנו מעדיפים לשמר את האנרגיה שלנו לעצמנו. מעייף אותנו לפעול לטובת האחרים, מתיש אותנו להתמודד עם דעות שאינן מוצאות חן בעינינו או בשיחה על נושאים שלא חשובים לנו. אנחנו בודדים מבחירה.
אני מבין לליבם של המתבודדים. גם אני מטבעי מרגיש כך. אני מוכן להסתגר בחדר העבודה שלי ולייחל שלא ידפקו על דלת חדרי במפתיע, או יתקשרו אליי ויקטעו את חוטי המחשבה שלי. לא חסר לי כלום כשאני לבדי. אני ממלא את זמני בהתעמקות במקורות שלנו, ספרי הקבלה. אני קורא מאמרים, מתעדכן בחדשות, צורך מידע ותכנים מגוונים רבים: ענייני היסטוריה ומדע, תרבות, חינוך וחלל.
אינני זקוק לתגובה מהסביבה החיצונית, וגם לא מרגיש דחף לשתף אחרים. אומנם יש לי קבוצת תלמידים שאני מלמד חכמת הקבלה על בסיס יומיומי, אבל מחוץ להתקשרות היומית הזאת, אני לא זקוק לכלום. אני מוצא סיפוק בהרחבת אופקיי, מתמלא תענוג מהעשרת עצמי בידע ולא מרגיש דחף לעמוד במרכז שוק הומה ולהיבלע בין המון קולות ודעות. בשקט הפנימי שלי אני מגלה עולמות חדשים. אני לא מאבד חדשנות ולא מאבד יצירתיות, אלא שולט במודע במסרים שאני רוצה שישפיעו עליי ולא זורם עם גחמות העולם החיצון שמבקשות למכור לי רצונות משתנים ואופנות מתחלפות.
מי שקורא לראשונה על הפן הזה שבי עלול לחשוב שהייתי מוכן לפרוש מחיי חברה ולחיות בצינוק עד סוף ימיי, אבל היחס הבדלני והתכליתי הזה הוא נגזרת של חשיבות המטרה הרוחנית שהצבתי לעצמי מתחילת דרכי בלימוד חכמת הקבלה. אני לא מעוניין לבזבז את זמני היקר על עניינים של מה בכך. החיים שלי קצרים מדי בשביל לשקוע בהבלים, כפי שאני מגדיר אותם, ולכן אני מנהל את הלו"ז שלי בדקדקנות רבה, קובע באחריות מה אעשה בזמני הפנוי במהלך שעות היום.
במסגרת הזאת יש לי מקום חם לכולם: לבני המשפחה שלי, לתלמידים, להפצת שיטת הקבלה וללימוד עצמי. טועה מי שמביט בי מהצד ורואה בי איש בודד. במרחב הפנימי שלי אני מחובר לכולם, או לפחות פתוח להתחבר לכל בני העולם, מוכן להתחבק עם כולם.
ההבדל היחיד הוא שבניתי לעצמי מערכות קשר שאינן מחייבות אותי להשתעבד לאנשים שלא מקדמים אותי ליעד שלי. מתוך שיקול דעת בחרתי לפעול כך שלא אמסור את נפשי אל מי שמסיח את דעתי. רק כאשר אני נעול על המטרה – גילוי הכוח העליון האחד שפועל מאחורי כל המציאות – רק אז אני מרשה לעצמי לצאת מהקונכייה שלי.
במבט לעתיד, אני צופה שיותר ויותר אנשים יתבודדו וינתקו גשרים גשמיים עם אנשים אחרים. הטבע האגואיסטי שגדל באנושות באופן טבעי יגדל עוד יותר, ואנשים יתקשרו באמצעות מסך משותף, מחוברים בעיקר דרך רשת האינטרנט. כלפי חוץ הם ייראו רחוקים זה מזה, אבל ברובד הפנימי הם יתקשרו ביניהם בדרכים חדשות.
מה הלאה? בעתיד הרחוק נתרחק זה מזה גם וירטואלית, ונלמד להתקשר יותר בקווי קשר פנימיים יותר, רוחניים, שם נגלה שאנחנו אחד. נעביר מחשבות ורגשות זה לזה בלי דיבורים, דרך צינורות הקשר הפנימיים שנסתרים מאיתנו. אני חושב שכבר לא אזכה בחיי לראות את העתיד הזה מתממש, אבל ללא ספק ארגיש אותו ברשת האחת שכולנו מקושרים בה.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"