היום אנחנו מציינים את הסתלקותו של בעל הסולם, הרב יהודה לייב הלוי אשלג, נשמה שבאה לעולם במיוחד עבור דורנו – דור שייוולד כמה דורות אחרי לכתו וייקרא "הדור האחרון". דור שבו הנשמות הגרועות ביותר, בעלות היצרים הגדולים ביותר, אגואיזם שהגיע לשיא עוביו ועוצמתו. אנחנו.
בעל הסולם כיוון אלינו, דיבר וסיפר, כתב ולימד, פרץ דרך וסידר בה את כל הצעדים, כדי שנוכל היום לנצח במלחמת היצר, לגשת נכון לתיקון הנשמות שלנו, לחבר אותן זו לזו וכך להגיע להרגשת נשמה אחת, למימוש תפקידנו במערכת הכוחות של הטבע.
בעל הסולם לא נודע בחייו. אין מקובל גדול שהיה מקובל על דורו בעודו בחיים. רשב"י, רבי שמעון בר-יוחאי, היה צריך לברוח למערה שבה ישב עם תלמידיו בסתר וכתב את ספר הזוהר. רק אחרי כמה מאות שנים החלה הילולה סביבו. את האר"י בזמנו הכירו תלמידים בודדים, וגם הם קיבלו אותו רק מתוך כבוד לרמ"ק, רבי משה קורדובירו, שהבין מיהו האר"י, הרגיש והכיר בגדלותו. כמוהם גם הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, שהיה עובר מכפר לכפר כאחד הנוודים כדי לדבר ולספר על עבודת השם, עבודתו הרוחנית של האדם.
את בדידותו המוחלטת של בעל הסולם בין אנשי דורו אפשר לחוש דרך עדותו של פרופסור שלמה גיורא שוהם, חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה, שנפגש עימו בשנות החמישים: "כל פעם שבעל הסולם הצליח לגייס מעט כסף מתרומות קטנות היה מדפיס חלקים מ'הסולם' שלו, הפרשנות שכתב לספר הזוהר. מצאתי אותו עומד בבניין רעוע, חורבה כמעט, ליד מכבש דפוס ישן. הוא לא היה מסוגל להרשות לעצמו לשלם לסַדָר, ולכן סידר את אותיות הדפוס בעצמו, כשהוא עומד מעל המכונה במשך שעות בכל פעם, אף שהיה בסוף שנות השישים לחייו. הוא היה ללא ספק צדיק – איש צנוע, עם מאור פנים. מאוחר יותר שמעתי שהוא בילה כל כך הרבה שעות בסידור הדפוס, עד שהעופרת פגעה בבריאותו".
זה היה בעל הסולם, עם כל הגדלות שלו. אדם שהשיג עולמות רוחניים, אך בעולם הגשמי אף אחד לא הכיר והוא חי חסר כול. על הסיבה לחוסר ההכרה הזה בגדולי הדור כתב רבי נחמן מברסלב: "עיקר התגברות היצר הרע שמתגבר בכל דור ודור, להסתיר ולהעלים את צדיק האמת שבאותו הדור דווקא. כמו שאנו רואים בחוש, שעיקר המחלוקת הוא על הצדיק שבאותו הדור ואחר כך בשכבר הימים הבאים מודים גם בזה הצדיק. ואומרים שזה בוודאי היה צדיק. אבל חולקים על זה הצדיק שבזה הדור שאחריו" ("ליקוטי הלכות").
כלומר יצר הרע, האגו שמתגבר בכל דור, מרגיש את האיום הטמון בדברים שהמקובל, הצדיק, עומד להרגיש ולגלות. דברים מנוגדים להיגיון האנוכי, למחשבה היצרית הטבעית, לתפיסת העולם שהסבים וההורים החזיקו בה והעבירו לו. עכשיו בא מישהו וסותר את כל אלו, כאילו מוחק את עולמם – איך יכול להיות שיסכימו איתו? לכן דברי המקובלים תמיד מעוררים התנגדות גדולה בזמנם וצריכים לעבור כמה דורות עד שמסוגלים לעכל אותם ולהסכים לדעתם.
על ייחודו של הרב יהודה אשלג בשרשרת המקובלים אפשר ללמוד מפי בנו בכורו הרב"ש, הרב ברוך הלוי אשלג, שאותו לימד והכין, וכך הוא כותב בשבח אביו: "בעל הסולם פעל שאדם פשוט שאם הולך בדרכו יכול לזכות לדבקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, מה שאין כן לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. ולפני הבעל שם טוב היו צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות".
שנזכה מיום זה להיות אותם אנשים פשוטים שהולכים בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם. שלא יעלו בנו מחשבות ורצונות זדוניים, שהלבבות שלנו יהיו ישרים ותמימים, ונחבר אותם ונכריע את העולם לכף זכות.