כל רגע בחייו של אדם מתחיל בשאלה "בשביל מה אני חי?". הוא רק לא מכיר בשאלה, לא מזהה אותה, ולכן מצליח לעבור את השנייה הזאת ושוב שואל את עצמו, "בשביל מה אני חי?" ושוב פעם חי איזו שנייה, לא מקבל תשובה ושוב שואל, "בשביל מה?" וחי את השנייה הבאה. זרימת החיים זו שאלה בלתי פוסקת על תכלית החיים וחיפוש אחר התשובה לשאלה: "בשביל מה?".
זה לא תלוי באדם אם לשאול או לא. כלומר השאלה הזאת נמצאת עוד לפני התפיסה הפיזיולוגית שלנו. זאת השאלה הראשונה, העיקרית, זאת שאלה רוחנית: "בשביל מה?". אחריה הגוף שלנו מתחיל להתעורר לחיים, האיברים מתמתחים, הכול מתחיל להתפתח ולצמוח.
בנאי, אקדמאי, מנקה רחובות, שוטר, שיכור – לא חשוב העיסוק החיצוני, לכולם אותו עיסוק פנימי: לחפש בכל פעולה שהם עושים את משמעות החיים. הם אפילו לא מודעים לכך שהם נדחפים לפעולה שהם עושים על ידי חיפוש מהותי, אבל ככה זה אצל כולם.
גם אנשים שנראים רגועים ומסופקים, שאומרים שהחיים טובים והם לא מחפשים כלום מעבר למה שיש, רק משכנעים את עצמם שזה כך, אבל אם השאלה לא הייתה בוערת בהם מבפנים, הם לא היו חיים.
כל תהליך החיפוש הזה נועד לדחוף אותנו לחפש את מקור החיים עצמם, את הכוח הכולל שבטבע. בינתיים רוב האנשים עוד מחפשים בלי לדעת שזה מה שמניע אותם בחיים. אבל היום האנושות ככלל כבר מתקרבת לחיפוש משמעות בצורה הכרתית.
מיום ליום יותר ויותר אנשים שואלים את עצמם במודע מהו מקור החיים, מה הכוח העליון רוצה מהם ומה הם רוצים ממנו. הם מתחילים לתאר לעצמם מה צריך להיות אותו כוח, אילו תכונות יש בו, ואיך הם, מתוך תכונות וכוונות שיסגלו לעצמם, יכולים להתקרב אליו, לתפוס אותו בחוש, למשוך את עצמם אליו.
ובאמת כמו שתינוק נמשך לאימו, לספוג ממנה, כשאנחנו נמשכים לקשר עם הכוח העליון, אנו מתחילים לינוק ממנו את משמעות החיים. בסופו של דבר, אחרי מיליוני גלגולי חיים שונים, האנושות מתקרבת למצוא בשביל מה.