העולם מתקומם, מתעורר וקם למאבק קוצף בגזענות. לאמריקאים יש רעיון להכריז על ציון יום שנתי שיהיה גם יום חופש, ראש עיריית לונדון מציע לבחון מחדש את השמות מאחורי כל פסל ואנדרטה, ובשבדיה הוצע לשבור את אנדרטת המלך קרל ולהעמיד במקומה אנדרטה של כבוד לגרטה, האקטיביסטית הפועלת למען עצירת ההתחממות העולמית.
זה טוב. שיישבר הכול. ככל שהעבר יימחק מהר, ככה יהיה קל לקחת נשימה עמוקה ולהתחיל מחדש. הרי אי-אפשר לבנות רעיון חדש אם לא שברת את אלילי העבר. גם אברהם שבר את פסלי האלילים בחנות של אביו כשגילה שלא את אלילי החומר צריך לעבוד אלא להעריץ את רוח החיבור, את הכוח העליון.
עם זאת להחליף פסל בפסל, אנדרטה באנדרטה, לא ייתן כלום. טוב יהיה אם כל המדינות ייתנו דוגמה זו לזו, ייפטרו מהפסלים ולא יבנו אחרים על פניהם. במקום אלילים, נוכל להתחיל להעריך בשקט את כוח הטבע – שאין לו גוף וציור, אז ממילא לא נוכל לבנות לו פסל ודמות.
ואם כבר להקים משהו, אז לא אנדרטה. אנדרטה מכוונת לזכר העבר, ואין לנו מה לחפש בתרבות הישנה, בסגידה להצלחה של אחד על חשבון השני, בקשרי שקר הדדי. אם כבר להקים משהו, אז להקים אנדרטה שמתארת את רוח האדם החדשה, סמל ליחסי קרבה אנושית ואהבה, חותם להתעלות לתכונות הטבע. אין גבוה מזה.
אומנם את תכונת האהבה, את המערכת שפועלת בהתאמה לטבע כאמור אי-אפשר לצייר ולפסל בשום צורה, כי היא מנותקת לגמרי מהגוף, יוצאת לחלוטין מגבולות העצמי וכלולה כולה באלו שמחוצה לה. אבל אפשר לבנות דגם של היקום, שכולם יראו אותו מקצה לקצה, וידעו שזהו חותם הבורא בעולם הזה, שמזמין חיבור בין אנשים, קשר עגול ושלם, כדוגמת הכדור שאנחנו חיים עליו.
כך נוכל לזכור שבאדם ישנה חיה שבלשון המעטה לא מחבבת במיוחד את הזולת, לא נמשכת להתחשב בו, לרצות בטובתו. היא קיימת בתוך כל אחד, היא מוכרת בשם "אגואיזם" – הגזען שנמצא בכל אחד ודוחה כל מי שלא דומה לו – ואותה צריך למחות.
הידע לזה לא יכול לבוא מתוך כפייה וכוחנות. הוא ייתכן רק על ידי חינוך סבלני ורך. השקעה חברתית בלימוד עצמנו כאנושות לקבל יחס חדש לחברה, לעולם. ואם לא נעסוק בחינוך כאמצעי לשינוי, נמשיך לשבור פסלים, להמליך חדשים, וחוזר חלילה.
זאת תקוותנו. השקעה בחינוך לאינטגרליות. הסבר יצירתי ומוחשי שהטבע מפתח אותנו לבנות חברה על בסיס קשר טוב בין בני אדם – זה כל מה שאדם צריך לקבל. אם הוא יתפוס את זה, הוא יתחיל להרגיש את האגו שלו, הגזען שבו, שהוא האויב, שלא נותן לו לאהוב, שסוגר את ברז החמצן, לא נותן להרגיש סיפוק בחיים, ולא יוכל לשאוף לכלום מלבד לקשר טוב על פניו.
זה יקרה. זה יתבהר בהדרגה. אנחנו נראה שהטבע משנה את חוקי עולמו, עד שפתאום יהיה לנו ברור שאין יותר מה להשקיע בפסלים ובניינים, אלא בחינוך, בבניית סביבה רוחנית, אנושית. תתרווחו ותביטו במהלכי הטבע – הוא בורא לפנינו עולם חדש.