שלושים שנה חלפו מאז לכתו של מנחם בגין, מגדולי מנהיגי ישראל. אני זוכר כמה שמחתי כאשר נבחר לעמוד בראשות הממשלה. הוא היה בעיניי מנהיג למופת, חזק, מאוד ישר, לא נתן לעצמו אפשרות לברוח או לטשטש שום בעיה שהופיעה לפניו. דוגמה יפה לכל פוליטיקאי.
היום אין פוליטיקאים שמתקרבים למידותיו, ליושר הבלתי מתפשר שלו. גם העם עצמו רחוק היום מלהחזיק באידאלים מוצקים ואיתנים כבזמנו. אבל אפילו אז, התבלט בגין בדמותו, באישיותו, בדוגמתו החיובית. לא מתוך מאבקי כוח בכנסת הוא כבש את תפקידו כראש ממשלה, אלא בעקבות מאבקים עיקשים ומרים על עצם קיומה של מדינת ישראל.
מורי הרב"ש נהנה מאוד לשמוע את בגין מדבר. כהרגלו כל שעה עגולה היה מדליק את הרדיו לשמוע חדשות, מקשיב בתשומת לב לדקות הראשונות, למבזקים האינפורמטיביים. אבל כשהתחילו פוליטיקאים לעלות לאוויר ולדבר, הוא היה פוקד עליי לכבות מהר את הרדיו.
רק כשבגין היה עולה לשידור, הרב"ש נשאר בקשב. הוא אהב את אופן הדיבור הענייני והמאורגן שלו, את נקיות הלשון והבהירות; באותו קו שבו התחיל את דבריו כך המשיך עד סופם, ולעולם לא סובב אותם באמצעם, כך שהאמת עלתה מהם.
לא כאן המקום להרחיב על הסכם השלום שייסד בין ישראל למצרים. אפשר רק לומר, שלמרות התשלום בהחזרת סיני, עד היום אין לנו יחסים יציבים מאלו עם מדינות שכנות, וזה דבר ראוי לשבח.
בגין גם הנחיל לנו גישה מיוחדת לאיזון העדין בין דת לפלורליזם. הוא עצמו לא היה דתי אבל גם לא התנגד לדת בשום פנים ונתן לה מקום של כבוד. הוא שאף שנהיה תמיד פתוחים לכול. זו גישה שעדיין נמצאת בינינו, או כך לפחות הייתי רוצה לחשוב.
"אנו נוסיף לאהוב את עם ישראל. את הטובים ואת הלא-טובים, את התועים והשוגים. נוסיף לאהוב ולהילחם", אמר בגין אחרי המקרה הנורא של אלטלנה. שלושים שנה למותו וגם אני אוסיף להתגעגע אליו, ולקוות שישובו אלינו הערכים המקוריים של ישראל – הנכונות להילחם על האמת, החתירה לאהבת אחים מעל לכל החיכוכים – כי בהם נמדדת רוחנו ותלוי קיומנו.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"
(צילום: משה מילנר, לע"מ)