המלחמה באוקראינה נמשכת כבר שבועיים, ונשיא אוקראינה חזר על הצעתו לקיים פסגת תיווך עם נשיא רוסיה בירושלים במטרה להפסיק את הלחימה ולהביא לשלום.
גם אם רוסיה תסכים לכך, אינני חושב שניהול שיחות המשא ומתן בבירת ישראל יועילו לנו. ייתכן ותתקיים כאן ועידת פסגה, אבל בפועל לא תצא ממנה בשורה לעולם.
בשלב זה שני העמים לא מוכנים לוותר או להיכנע, כך שהסוף ידוע מראש. כששני בני אדם עקשנים ואגואיסטים מטבעם הולכים ראש בראש, לא יעזור צד שלישי שיפייס ביניהם. כלל ופרט שווים, כך שיחסים בין עמים כמוהם כיחסים בין בני אדם.
אומנם קיימת קרבה בין שני העמים, הרוסי והאוקראיני, אבל כמו במשפחה, לא פעם דווקא הקרבה מובילה לחיכוכים ולסכסוכים קשים יותר מאשר בין זרים. זה המצב היום, לכן כל עוד אין נכונות משני העמים להתפייס ולהשלים, תפקיד ישראל בתור שדכנים נידון מראש לכישלון.
נכון שמאז ומעולם היו היהודים בתפקיד מתווכים. הם ישבו בראש השולחן, והביאו להסכמה בין שני היריבים שישבו מימינם ומשמאלם; לפחות הביאו אותם להסכים על הפסקת אש. אבל כל עוד התנאים הנוכחיים אינם בשלים להסכמה בסיסית, אז המלצתי החמה לישראל היא לא להתערב, לא להימצא תחת הלחצים המנוגדים של שני העמים.
לעומת הזירה הדיפלומטית, שבה אנחנו לא יכולים כרגע להביא תועלת ואפילו מסתכנים, יש זירה שאנחנו יכולים לפעול בה בכל הכוח, ולא רק שלא נסתכן בזה, אלא נביא תועלת גדולה לכל העולם ולא רק למזרח אירופה.
מתוקף תפקידנו הרוחני להיות "אור לגויים" – תפקיד שהתחייבנו לו עם קבלת התורה למרגלות הר סיני – עלינו להתחבר בתוכנו בראש ובראשונה, להשכין שלום בקרבנו ולעורר את הכוח העליון שהוא יעשה שלום, כמו שכתוב "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו".
"שלום" הוא אחד משמותיו של הכוח העליון, הטוב והמיטיב. מורי הרב"ש כתב כי "מי שחולק על השלום, חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש נקרא 'שלום'" ("כתבי רב"ש").
את ה"שלום", הרגשת השלמות בין ההפכים, אפשר לעורר כתוצאה מחיבור לבבות היהודים. עצם השאיפה לחיבור בינינו מעוררת כוח חיבור גדול יותר, כוח עליון יותר שמסוגל לכסות באהבה על כל המאבקים וחילוקי הדעות, כמו שאמר החכם באדם: "על כל פשעים תכסה אהבה".
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"