כשמתגלה מחלה אצל אדם, המשימה החשובה ביותר היא להגיע לאבחון מהיר וברור. בדרך כלל, ברגע שמאבחנים את הבעיה, הפרוגנוזה ברורה וקל יותר להרכיב את תוכניות הטיפול האפשריות.
אבל משום מה כחברה, למרות כל התסמינים המצביעים על כך שמחולל המחלה שלנו הוא שנאה בין כל חלקי האנושות, אנחנו ממשיכים להתעלם מהגורם. במקום לחפש את הסיבה, אנחנו מתעקשים לנסות להקל על התסמינים. באופן לא מפתיע, התסמינים הולכים ומחמירים ומחלת השנאה מתפשטת ומתעצמת. כשהיא תגיע לרמה שבה אנשים לא יוכלו לסבול זה את קיומו של זה, עלולה לפרוץ מלחמה עולמית.
לא נראה שהמלחמה באוקראינה עומדת להסתיים בקרוב. תשתית האנרגיה האוקראינית נהרסה כמעט כליל, בעוד שרוסיה מרוקנת את עתודותיה הדלות ממילא באמצעות גיוס חובה. כתוצאה מכך, מאות אלפי רוסים נמלטו מהמדינה במאמץ להתחמק מגיוס בעקבותיו ישלחו כבשר תותחים לאוקראינה.
כשחושבים על זה, זה יכול היה להיות מצחיק אילולא הבדיחה לא הייתה עלינו. מבוגרים מלומדים, האחראים על גורל האנושות, מתקוטטים כמו ילדי גן בארגז החול. המורה שלהם מנסה ללמד אותם להתנהג יפה, להיות אדיבים ומתחשבים, מסביר שכולם ירוויחו מלהיות אדיבים יותר זה לזה, אבל הילדים אטומים, עקשנים ובעיקר קרי לב. במצב כזה, למורה לא תהיה ברירה אלא להעניש ביתר שאת את הילדים, כלומר את העמים.
בהקבלה למורה שחייב להעניש את המתקוטטים, כוחות הטבע יכו בנו ב-2023 חזק יותר. סין למשל, המדינה ממנה הגיע נגיף הקורונה, נאלצה לנטוש את המדיניות המחמירה של "אפס נגיף קורונה", והדיווחים משם מצביעים על כך שעשרות מיליוני בני אדם נדבקים בנגיף בכל יום, ובתי חולים קורסים. מיליונים צפויים למות בחודשים הקרובים.
עוד תגובה סוערת של הטבע למחלה הפנימית שלנו הייתה בצפון אמריקה שבילתה את חג המולד במאבק עם טמפרטורות מקפיאות, רוחות סוערות ושלג כבד, מה שגרם למיליונים לבלות את החג ללא חשמל, חימום או דרך לברוח מהמקום. מניין ההרוגים של "ציקלון הפצצה" הזה, כפי שמטאורולוגים מתייחסים אליו, עדיין לא ידוע, אבל ידוע שעשרות אנשים קפאו למוות במכוניות תקועות, בעוד אנשי המשמר הלאומי עוברים מדלת לדלת בערים רבות ומחפשים נפגעים שמתו מהיפותרמיה בבתיהם.
במאמץ לתקן את המצב ולהביא להתנהלות הרמונית של העולם וכוחות הטבע, צריך להתחיל בהשתקה ובנטרול מדינות שמתנהגות בצורה לא תקינה וממשיכות לעורר מלחמה. אני לא אומר שזה קל, ואני לא בטוח מי צריך או יכול לעשות זאת, אבל אם נרצה ונהיה מסוגלים להתחשב זה עם זה, אז נגיע למסקנה שכל מדינה שמתנהגת כבריון צריכה להיות מנותקת ממשפחת העמים, חד וחלק. רק פחד יאלץ מדינות לחשוב פעמיים לפני שהן יוזמות תוקפנות.
עם זאת עלינו להמשיך להפיץ את המסר שרק אם נעבוד יחד נשפר את מצבנו. אנחנו צריכים להראות שתוקפנות לא משתלמת. להמחיש את היתרונות של שיתוף פעולה. אנשים צריכים שתהיה להם אלטרנטיבה לתוקפנות. אולי אם אנשים יסבלו לאורך זמן, המחשבה שלהם תיפתח לדרכי פעולה אחרות מלבד כוח הזרוע ו"רק החזק שורד".
אני לא מרגיש שהאנושות מוכנה להקשיב, אבל כל עוד אנחנו מסוגלים, מחובתנו לעשות הכול כדי להפיץ את הרעיון שיש חלופות למלחמה ולשנאה, חלופות המיטיבות עם כולם במקום לגרום לייסורים והרס לאנושות.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"