אמריקה מאבדת שליטה. זו התחושה שאמריקאים רבים מדווחים עליה בשבוע האחרון. מאז התקרית המזעזעת שבה אזרח שחור נחנק למוות תחת ברכו של שוטר לבן, כעבור שמונה דקות בהן התחנן על חייו, השד הבין-גזעי יצא מהבקבוק והצית את השיח המוכר על גזענות, אפליה ודיכוי.
כמעט שבוע שאלפי מפגינים זועמים מוחים במהומות אלימות בשלושים הערים הגדולות מחוף לחוף. והתוצאות הן הצתות בניינים, השחתת רכוש, ביזה של חנויות, ונכון לכתיבת שורות אלה, גם שני הרוגים.
אין ספק שהמאבק הפוליטי בין הרפובליקנים לדמוקרטים מוסיף שמן למדורה, אבל הוא רק מתדלק מתיחות קיימת בין שחורים ללבנים. כמו מתיחויות וסכסוכים בקרב עמים וגזעים שונים בכל רחבי העולם, גם המתיחות הזו רוכבת על אותו עיקרון שורשי.
התפרצות הזעם ותחושות הקיפוח, האפליה וההזנחה בקרב הקהילה האפרו-אמריקנית הם ביטוי לתהליך אנושי והתפתחותי עמוק יותר שבו הטבע האגואיסטי והלא מרוסן של המין האנושי הולך ומתעצם. הביטוי המיידי של התופעה הזו הוא התפרצות של כוח שלילי שמפריד בינינו עד כדי שנאה, גזענות ופלגנות. אם לא יחול שיפור מיידי ביחסים, הסכנה למלחמת אזרחים ממשית ומאיימת.
כל ניסיון ליישב את השוני בינינו בצורה חיצונית מלאכותית נועד לכישלון. עובדה. ההיסטוריה של ארה"ב הוכיחה כי חקיקה והעדפה מתקנת לאוכלוסיות חלשות, לא הצליחו להגביל את האגואיזם, ואין כאן אשמים, יש טבע אנושי שצריך להכיר. כמעט כל תקרית מחוללת מהומות שקשה להתמודד איתן. אולם לא בהבדל ובשוני עלינו להתמקד, אלא במאחד ובמשותף, בעבודה נכונה ויסודית עם כוחות הטבע.
בעל הסולם כותב כי "דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד, שחור כלבן וכצהוב, בלי שום הבדל מעיקרו" (מאמר "הערבות"), ותכלית הבריאה היא שכולנו נהיה שווים כאחד, מאוחדים ודבוקים זה בזה מעל ההבדלים. לכן, אם נתעלה ונשים לנגד עינינו מטרה משותפת גבוהה יותר – מעל ההבדלים בצבע העור, במין, בלאום, בגזע – רק אז נוכל להינצל מהשנאה שמתעצמת בינינו.
השנאה והדחייה לא ייעלמו בקרוב, הן רק יתגברו יותר ויותר. הטבע האגואיסטי שלנו גדל וגדל, מבדיל וחותך, וגורם לכל אחד להיות בטוח בצדקת דרכו ולהביט על האחר בלעג, כקטן ושונה. אנחנו נוטים לחשוב ולבדל את אלה מאלה: אלה חכמים ואלה טיפשים, אלה חזקים ואלה רכים, אלה ערמומיים ואלה קלי דעת, אבל זה לא נכון. אי-אפשר ולא צריך להשוות את האחד עם השני. השורשים שלנו שונים ומנוגדים, והשוני הוא עצום בין האחד לאחר.
חכמת הקבלה מלמדת לא לטשטש את ההבדלים, אלא לשמר את הנטיות והתכונות של כל אחד ואחת. השוני הגשמי מצביע על פוטנציאל לעושר רוחני. חיבור אפשר לגלות על פני פירוד, אהבה על פני שנאה, כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה". זו הדרך הסלולה לשלום: ביחסים בינינו יכולים להתגלות הבדלים רבים, פערים ותהומות, עד שנגלה שכולנו הפוכים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, שונים כשחור ולבן.
ואיך מתעלים מעל התכונות המנוגדות ומשלימים עד שלום? בתוכנית חינוך לאומית; בתהליך שמתבסס על חוקי הטבע המוחלטים ומלמד את היסודות של העולם שאנו חיים בו, בתהליך שפורש את המאפיינים של טבע האדם, את הסיבה לשונות ואת הדרכים להתקשרות לבבית מעל השונות הפיזיולוגית.
המטרה היא אחת: להעלות את המודעות הציבורית שלנו לעובדה שכולנו חלק ממערכת הרמונית אחת, שבה פועל כוח אחד הקושר בינינו. כי מתוך הניסיון לבנות קשר נכון מעל לניגודים בינינו, אנו מעוררים כוח חיובי שטמון בטבע. הכוח המיוחד הזה, הוא האמצעי שיכול לשנות את היחס השלילי בין בני אדם, לקרב ולאחות מחדש את הקשרים שנפרמו בינינו, עד שנרגיש כאיש אחד בלב אחד. חינוך כזה יבטיח שבסופו נפסיק לראות את צבע עורו של האדם שמולנו, אלא קודם נרגיש את ליבו. את זה מלמדת חכמת הקבלה, חכמת החיבור.
אמריקה עדיין לא בנויה לתהליך כזה, היא עוד בוערת משנאה. אבל כשהלהבות ישככו, היא תידרש למצוא את הנוסחה המשותפת בין אזרחיה. היא תידרש להכיר שהטבע כולו בנוי בצורה אינטגרלית, בצורה הרמונית ושלמה, ועל המין האנושי להתאים את עצמו לחוקי הטבע המקושר, אחרת מלחמת האזרחים שבפתחה תיאלץ להבהיר זאת בדרך ייסורים.