אני לא יודע מה לעשות עִם העם הזה, העם שלי. מיום ליום ישראל נכווית ברותחין: ההנחיות הסותרות, ההחלטות של הרגע האחרון לגבי פתיחת שנת הלימודים, הבלגן סביב הנסיעות לאומן והבלבול סביב מה מותר ואסור לעשות בחגי תשרי הקרבים.
אני שואל האם הנגיף החמוד הזה עושה חשבון אם אחד דתי והשני חילוני, אם אחד שמאלני והשני ימני, אם אחד בעד והשני נגד? לא ולא ולא. נפלנו לקטנות, לפרטים, לוויכוחים. טרודים רק איך לחזור לשגרה, לכל מה שכבר ברור היום כרע. לתחרות ולייצור המוגבר, להרס הסביבתי שלא נגמר, למאבקי הכוח. כל אחד דואג לאינטרסים שלו, צועק שיתנו לו לפתוח את המסעדה שלו, את חדר הכושר שלו, את בית הכנסת שלו. שכחנו מהתמונה הגדולה, מהמשבר המאיים, מהקורונה שלא מתחשבת באיש.
אילו תובנות אפשר לקבל כשעסוקים כל כך בריבים ובקטטות? באיזו ראייה גלובלית אפשר לאחוז כשאנחנו עסוקים בלנשוך ולשרוט? עד מתי, עד שנתחיל לספור מתים ברחובות?
אנחנו צריכים להפעיל קצת שכל, רגש נכון. לא להתבסס על השכל שלנו שמיד מושך חזק לטובת עצמו, מפצל ומפריד, מסכסך ופועל לטובת המגזר הפרטי שלו, לא. עלינו לשאוב השראה משכל עליון יותר, גלובלי יותר, יציב ואיתן, קבוע ועומד, סמכותי ומקיף. להרים את העיניים מההתגוששות הטיפשית הזאת ולראות מאין הכול נובע. מאין? מכוח הטבע – כוח שפועל בעקביות לאחד את כל הפרטים לכלל אחד, כוח אינטגרלי חובק מציאות שנוטה לחבר את כולנו כאחד. ומה הכוח הזה רוצה מאיתנו? שנהיה דומים לו, קשורים ביחסי ערבות, מאוחדים בכל נימי נשמתנו. שנתעלה מעל החשבונות האגואיסטיים הקטנטנים ונתלכד לגוף הרמוני אחד.
קשה? מורכב? לא עכשיו, אחר כך? אין בעיה. לטבע יש מחסנית מלאה כל טוב. מעצם חוסר האינטגרציה שלנו עם המערכת, נזמין ונגביר את הנגיף החמוד, הקטן והבלתי נראה, זה שמפתיע אותנו מיום ליום, מרחיק פיזית, משנה את כללי המשחק, סוגר מוסדות, מבטל חוזים ופולט אנשים אל מחוץ למעגל העבודה. לא נפנים? המכה הבאה תהיה כואבת יותר. צר לכתוב זאת, אבל זאת האמת לאמיתה.
הטבע הגלובלי, בנוכחות הקורונה, מחייב אותנו להתחיל לשאול מהי הסיבה השורשית לקורונה. מחנך אותנו ללמוד מהחיים מה חיוני לנו לקיום, מאיץ להתקרב איש לרעהו בגישה בריאה ומתחשבת, מתוך רצון להיטיב לזולת. הטבע מלמד אותנו לחיות בהרמוניה זה עם זה – ועימו יחד. להגיע להסכמה כללית, לחיבור ולשלום, כמו העולם העגול והמקושר סביבנו.
אנחנו כבר נמצאים פסיעה משנה חדשה, מתוקה מדבש, אבל מתפתחים ללא הבנה ומודעות. לא מזהים את הטוב שקיים בינינו. קיבלנו את הקורונה במתנה! בתנאי אחד: שנכיר בכך שאנחנו רעים זה לזה, שאנחנו אנוכיים מן היסוד, ושעלינו לתקן את היחסים בינינו ולהגיע לטוב. והטוב? הוא מתגלה כשעושים צעד לקראתו, כשמתקרבים יחד, מהדקים את היחסים גם שלא מסכימים ולא רוצים, ואז בעזרת כוח החיבור והאהבה מכסים על כל הפשעים. רק אהבה מחברת. אם נהיה מחוברים בערבות הדדית, אם כל ישראל יהיו חברים, נהיה חזקים ובריאים.
онлайн займ на карту без проверокonline займонлайн займ безработным