על רקע המלחמה במזרח אירופה, כדאי להתבונן לעומק במושג המלחמה, ולראות שכל החיים שלנו הם מלחמה, כל ההיסטוריה שלנו היא מלחמה אחת ארוכה.
המקובלים מלמדים שהטבע כולו נמצא במלחמה מתמדת כדי להגיע לאיזון, מעצם היותו בנוי מחיבור של שני כוחות מנוגדים: פלוס ומינוס, אור וחושך, משיכה ודחייה, קור וחום, צפון ודרום, טוב ורע, אהבה ושנאה ועוד ועוד. כל ההפכים הללו נובעים מתוך הרצון לקבל תענוג הנאה שיש בנו, רצון שמושך הכול לטובת עצמו.
לעומת הרצון לקבל הנאה, יש בנו רצון לתת שתפקידו לדחות את ההנאה לעצמנו לתועלת הזולת. אלא שהרצון הזה קטן וחלש, ולכן כמעט איננו מרגישים אותו. אנחנו שקועים יותר בכוח השלילי מאשר בכוח החיובי. והמצב הטבעי הזה, שבו כל אחד רוצה לעצמו את הטוב ביותר, הפך לשגרת חיינו היומיומית.
כל חיינו הם מלחמה בלתי פוסקת מי ימשוך יותר בניגוד לרצון האחר. מלחמת הכול בכול. יש אנשים שמטבעם קרובים יותר לערוך מלחמה עם אחרים, ויש אנשים שמוכנים לוותר לזולת רק כדי לא להיקלע להתקוטטות. הכול תלוי באופי של בני האדם, בטבע שאיתו הם נולדו. מכאן שהמלחמה היא מצב טבעי ורגיל לבני האנוש. מצב מתבקש. השלום, לעומת זאת, לא.
חכמת הקבלה מלמדת שלא צריך לתת תשומת לב יתרה לנטייה חיובית או שלילית, להתייחס בעדיפות לאדם שנוטה להתקוטטות או לאדם שנוטה לפשרה. שני הטיפוסים הללו פועלים מתוך האגו שלהם, מתוך כוונה שבדרך זו יהיה להם טוב יותר.
העיקר שהקבלה מדגישה הוא הנקודה המשותפת שצריכה להתגבש מעל שני הניגודים, החיבור בין שני ההפכים, האיזון והשילוב הנכון שצריך להיווצר בין שני הכוחות שבטבע.
לימוד נכון של יסודות הטבע יגדיל בעיני בני האדם את ערך השלום. ההתמדה בלימוד תרגיל אותם לרומם את הרגשת השלמות מעל כל מקרי החיים, כך שלמרות המאבקים והמלחמות הם ישאפו יותר להשלמה הדדית. וככל שהגישה הנכונה לחיים תחלחל יותר ויותר, כך נרגיש שאין הבדל של ממש בין הניגודים, אלא כמו שכתב דוד המלך, "לילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה" (תהלים קלט, יב).
✅ רוצים להעמיק?