נראה שנושא מערכות היחסים על סף נישואין ובפרט נושא החתונה, עדיין מצליח לרתק המונים ולסחוף אחריו עניין רב. גם אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין קיים משהו פנטסטי ועמוק בחיבור הראשוני, בהתחייבות הזוגית לחיי איחוד משותפים לנצח נצחים.
נושא החתונה, החיבור הנצחי בין החתן לכלה, הוא גם הנושא המרכזי של מאמר מיוחד מספר הזוהר המכונה "ליל הכלה", אותו נהוג לקרוא לפי המסורת בליל חג השבועות.
במבט ראשון זה יכול להישמע כמו עוד סיפור רומנטי, שבו מסופר על מספר חברים שמסייעים לכלה להגיע לליל חתונתה. אך למעשה, הזוהר מספר בשפתו הציורית על הלילה שבו מתייחדים החתן, כלומר הבורא, עם כלתו, הנברא השלם והמתוקן. באמצעות משל זה, מספר לנו הזוהר על התפקיד המיוחד של בני דורנו, וכיצד נוכל לממש אותו וליהנות מכל טוב.
העלילה מגוללת את קורותיהם של הבורא והנברא ש"נפגשים בחתונה מלכותית", ומקיימים ביניהם "זיווג" – מושג קבלי נוסף שמסמל את ההתעלות הרוחנית שחווה הנברא בעקבות האיחוד בינו לבין הבורא.
בהמשך מספר הזוהר על כמה חברים שמסייעים לכלה (לנברא) להתכונן למפגש עם החתן (הבורא). מיהם החברים? אותם אלה העוסקים בלימוד חכמת הקבלה. הם מכינים את עצמם לאיחוד הנכסף ביניהם לבין הבורא באמצעות העיסוק בחכמה, ובהגיעם לחיבור אמיתי, הם משמחים את הכלה, וממלאים באור את כלל הנשמות.
"ולמחרת, ביום השבועות, באה הכלה לחופה עימהם. ואלו, החברים העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיוון שבאה לחופה הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם" (הקדמת ספר הזוהר).
ספר הזוהר שנכתב לפני כאלפיים שנה מסביר שהגלות, הנקראת "לילה", משמעותה ריחוק וניתוק מרוחניות, מהרגשת העולם העליון – מציאות נצחית של חיבור, אהבה ושלמות. בשונה מהעולם הגשמי, שבו אור היום מאיר את השמיים באופן טבעי לאחר הלילה החשוך, ברוחניות דבר אינו קורה מאליו, והאדם צריך לנקוט בפעולה יזומה מצידו כדי להביא לחייו את "אור היום", שמסמל את הטוב והשפע שרוצה הבורא להעניק לו.
"פתח רבי שמעון ואמר, השמיים מספרים כבוד אל. כשהכלה מתעוררת להיכנס לחופה, למחרת, היא מיתקנת ומאירה בקישוטיה עם החברים, ששמחו עימה כל אותו הלילה, והיא שמחה עימהם. ולמחר, כמה המונים, צבאות ומחנות, מתאספים אליה. והיא וכולם, כל אלו הצבאות והמחנות, מחכים לכל אחד" (הקדמת ספר הזוהר).
לא במקרה אנחנו נמשכים כל כך לסדרות בנושא אהבה וחתונה. המשיכה הזאת קיימת בדנ"א הרוחני שלנו, ורק מחכה שנתעורר לממש אותו, שנכין את עצמנו לחתונה הגדולה שעתידה להתרחש לעתיד לבוא, ב"גמר התיקון" – המצב המתוקן של המציאות. ה"הפי אנד" צפוי לקרות בעיצומו של חג השבועות הרוחני, כאשר ייפגשו החתן (הבורא) והכלה (כלל הנשמות) תחת החופה לחיבור נצחי ושלם.