עם פרסום התוצאות הצפויות לבחירות יצאו עשרות אלפים להפגין – לא בבלפור, אלא במינסק, בירת בלארוס. הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, המכונה "הדיקטטור האחרון של אירופה", ששולט ביד ברזל בבלארוס מאז 1994, הכריז על ניצחון בבחירות ביום ראשון שעבר בפער עצום על יריבתו סבטלנה טיחנובסקאיה, הטוענת לניצחון, אך נאלצה להימלט לליטא השכנה בלחץ המשטר. משם היא מעודדת את הפגנות הענק שתופחות ומקצינות מיום ליום.
כמו בכל מדינה שאזרחיה מתקוממים נגד השלטון, גם בבלארוס, עיני העם נשואות ליושבים במרומים: ראשי ממשלות, מלכים ושרים, והשיח החברתי טעון ביקורת: הם אחראים לכל הצרות, החל מפת לחמנו ועד לאווירת הדיכאון.
נכון, אפשר להפנות אצבע מאשימה לעבר רודן מדכא או נשיא מפייס, לראש ממשלה כזה או אחר. אבל כדי להעמיד דברים על דיוקם די להיזכר באמרה של שלמה המלך "לב שרים ומלכים ביד ה'". הכוח העליון מנהיג כל מנהיג, מנהל כל מנהל. ואם העַם באמת רוצה שינוי, הוא לא תלוי בהורדת ראש אחד והמלכת אחר במקומו, זה כמעט ולא מועיל. זה משחק בנדמה לי, זה מרחיק מפעולה.
שינוי יכול לבוא רק על ידי איחוד כוחות העם. מתוך כך שהעם רוצה בעצמו, בתוכו, לקבוע מצב חדש של חיבור הדדי. שינוי כזה יביא לשוויון, לשותפות, להבנה, יביא לכל טוב.
הבלארוסים מסוגלים לזה. אני מכיר את בלארוס, נולדתי וגדלתי בה. מכיר את השטח, את האופי של העם. יש להם פוטנציאל טוב, הם יכולים להיות מחוברים ביניהם. אנשים מתונים, לא רעים, לא אכזריים. יש בהם תכונות טובות מאוד והכנות טובות לחיבור. וזה מה שמומלץ שיעשו: רק לחשוב על החיבור בתוך האומה.
אני לא מתערב בפוליטיקה, אבל אני יודע באופן מוחלט ובטוח שאם אומה מתחברת, יהיה לעם טוב. גם כאן בישראל.
взять частный займ без предоплатзайм по паспорту без отказалучший займ онлайн