וֵזוּב, הר הגעש שפרץ והחריב את הערים הרומיות העתיקות פומפיי והרקולנאום בשנת 79 לפני הספירה, הוא אחת מתופעות הטבע המרשימות בארץ המגף.
אדם שעומד על רקע איתן הטבע הזה מרגיש לעומתו קטן וחסר אונים, כאילו אלו לא כוחות בכלל – כי מי אני לעומת העוצמה המתפרצת הזאת? אבל לאדם הקטן השפעה מכרעת על תדירות ההתפרצויות שלו, כמו גם על גובה גלי הצונאמי ביפן ועל כל יציאה מאיזון המתרחשת בכל מקום אחר בעולם.
הר הגעש וזוב, עם כל הרי הגעש וכלל הדוממים בעולם, עם עולמות הצומח והחי והאדם בכללם, הוא חלק ממערכת אינטגרלית אחת, שהחלק האנושי המפותח בה עתיד להיות "אדם".
"אדם", בחכמת הקבלה, הוא מלשון אֲדַמֶּה לעליון, כלומר להיות דומים בתכונות שלנו לתכונות הכוח העליון של הטבע, שכולו נתינה והשפעה. כל הבריאה מרגע היווסדה מכוונת לזה. כל ההיסטוריה של הטבע, עוד טרם באנו לעולם, מסובבת את כדור הארץ לקראת נקודת הזמן הזאת שבה יופק מהמין האנושי האדם שבו, החלק הדומה לכוח העליון שבטבע.
למרות הרגשת האפסיות מול הטבע יש בנו גם הרגשה אגואיסטית שמותר לנו לעשות בו כבתוך שלנו, כאילו הוא נועד לשרת אותנו. מתוך כך, הרבינו להשתמש בטבע בלי כל רגש והתחשבות עד שהשחתנו אותו מאוד. גם הרגשת האפסות שלנו מוטעית, וגם התחושה שהטבע כאן לשרותינו שגויה.
בימינו יותר אנשים כבר מרגישים ומבחינים שיש לנו אחריות על מה שקורה עם הטבע והיציאה שלו מאיזון, לכן קמים גופים וארגונים, נערכים ועידות וכנסים, כדי לטפל במשבר האקלים. אלא שהטבע לא צריך מאיתנו את כל אלו. הוא מסוגל לשקם את עצמו, כמו בדוגמת אסון צ'רנוביל כשעזבנו את המקום לנפשו אחרי הדליפה הרדיואקטיבית. לא רק ששיקם באורח פלא את מה שהיה בו, אלא החייה מינים שלא היו במקום מזה מאות שנים.
כלומר לא בדומם, בצומח או בחי עלינו לטפל, אלא בנו עצמנו, ביצר הרע, באגואיזם שבנו שבגללו אנחנו פוגעים בטבע ומוציאים אותו מאיזון. לשנות את היחס השלילי שלנו לבריות העולם בדומה ליחס של הכוח העליון שפועל בחיוב לטובת הכול.
זה העיקרון שקשה לקלוט כשאתה עומד שם על ההר: קצת התקרבות בינינו, מעט התחשבות ונכונות להתנהג כמו הטבע האחד, תעורר את הרגשת הכוח העליון והוא יעשה מאיתנו בני אדם; ישנה את כל מתווה העולם ויקבע את טמפרטורת הלבה בלוע הווזוב.