בסופו של דבר כולנו רוצים חיים טובים: מקום ראוי לחיות בו, אוכל על השולחן, בריאות טובה, חינוך לילדים, הרגשת ודאות ביום המחר, והכי חשוב – הרגשה שלמישהו אכפת ממך, שאתה נאהב.
ובאמת, מה הבעיה? כדור הארץ גדול, יש בו שפע מהכול, ואם נתחלק בכל הטוב שיש יהיה לכולם מה לאכול, איפה לישון. האם יש מי שחושב ששלום ושיתוף אינם מצב מושלם? האם יש מי שמתנגד לחיבה, ערבות ותמיכה הדדית שיהוו את התשתית וישפרו את מצב האנושות בעולם?
אין ילד על כדור הארץ שלא שמע מאימא או מהמורה "תחלוק עם אחרים את מה שיש לך" ו"לריב זה רע". גם אין פילוסופיה, אמונה, שיטה מדינית או רעיון שבבסיסם לא עומד רצון לאחדות ושוויון.
ועם זאת, גם אחרי ששמענו את כל ההטפות, טעמנו מכל הדתות, עברנו בין כל המפלגות וניסינו את כל השיטות, לא מצאנו שקט ומנוחה. תמיד משהו השתבש בדרך והיה צריך להרוס אותו ולהמציא אידיאה אחרת.
למרות חיפושים נואשים אחרי שלום ושלווה, ההיסטוריה האנושית רצופה במלחמות תמידיות המתרחשות בכל חזית אפשרית – מהתנגשות בין דתות וגושי מדינות ועד סכסוכים במשפחה הגרעינית.
האגו האנושי שלנו הוא שמונע מאיתנו לחיות חיים מושלמים, מחוברים ומאוזנים. הוא יכול להופיע בנו כגאווה, כעסנות, עריצות, ניצול, בריונות ואכזריות. האגו מפריד זוגות, מפלג מדינות, מוציא את העולם למלחמות. הוא זה שמונע מאיתנו לנהל חיים שפויים בעולם המורכב שלנו.
כשאנו מכירים באגו שלנו התגובה אליו בדרך כלל כוללת ניסיון לדכא אותו, להתעלם ממנו, לכבות ולדומם. אבל היא לא כוללת ניסיון לנתח אותו, להבין מאין בא ולשם מה. במקום לשאול כיצד להתמודד עם האגו, אנחנו שואלים כיצד להגן על עצמנו מפני האגו של אנשים אחרים, או איך להשתמש בו כדי לנצל את האחרים.
בעבר, לפני כ-3,800 שנה, רגע לפני שהאגו פרץ לראשונה בבבל העתיקה (עיראק של ימינו), חיינו כמשפחה אחת, דיברנו שפה אחת והיינו מאוחדים בערבות הדדית. הראשון שזיהה את האגו כאשר קפץ בנו פתאום והכיר בהרסניות שלו, היה אדם בשם אברם – לימים אברהם אבינו.
אברהם שאל את השאלה הנכונה: איך החברה האנושית יכולה להתעלות מעל לאגו ששולט בה? והתשובה שמצא היא פשוטה: לא להתעסק באגו המובנה בנו ובקלקולים שהוא גורם, אלא להתמקד בפן החיובי, בטיפוח הקשרים האלטרואיסטים מעל לקשרים האגואיסטים הטבעיים.
אברהם, שנודע כאיש של חסד צבר סביבו חסידים נאמנים שהאמינו ברעיון האחדות מעל הפילוג, באהבה מעל השנאה, במימוש הרעיון האלטרואיסטי מעל הגישה האגואיסטית. אט-אט התקבצו הבבלים באוהלו והפכו אותו ל"בית אברהם", שורש לעם ישראל – קבוצה שהולכת ישר לגילוי ה"אל", הבורא, הכוח העליון של הטבע.
תלמידי אברהם היו משבטים ומקבוצות חברתיות שונות, וכשהחלו ליישם את שיטת מורם, החלה להיווצר בקרבם הרגשת אחדות שלא הורגשה מעולם, הרגשה של כוח חיבור נעלה וחזק. ככל שהתאמצו באהבת אחים ובהתעלות מעל האגו המפריד ביניהם, הם הקרינו אור לכל הגויים, הזרימו חיים דרך כל צינורות הקשר הגלויים והנסתרים וכך סיפקו הרגשה טובה לכולם. תורתו של אברהם – שיטת החיבור שלימד אותם והם העבירו אותה הלאה – מוכרת בימינו בשם חכמת הקבלה.
יותר מבכל דור, שיטת החיבור הזאת נחוצה היום לכל עם ואדם. בכוחה לשנות את פני האנושות ולסייע ל"בבל המודרנית" של ימינו להתרומם מבוץ האגואיזם שהיא שוקעת בו. עלינו להיות כתלמידי אברהם, ללמוד את השיטה, להתאמן בה עד שנצליח לנתב את האגואיזם שלנו לכיוון טוב של אהבת הזולת.
✅️צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"