"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". בחמש מילים אלה סיכם חוזה המדינה בנימין זאב הרצל את הקונגרס הציוני הראשון שנערך בקיץ 1897.
השבוע מלאו לנקודת הציון ההיסטורית הזו 125 שנה, וכדי לציין את המאורע ברוב פאר והדר, התכנסו באותו אולם, באותו תאריך ואפילו באותה שעה אלפי מנהיגים ויזמים יהודים מרחבי העולם, במטרה לדון בציונות המודרנית, וכן בחזון, באתגרים ובאבני הדרך שצפויים לעם היהודי ב-25 השנים הבאות.
מדינת היהודים חזקה מתמיד. נכון שישנם איומים ומשברים, אבל מיום ליום מורגש שהעם מתחזק בליכוד הפנימי שבו, מבין יותר את שביל האמצע שעליו לפסוע כדי להגיע לאיזון בין כל פלגיו. גם העולם מתחיל לעכל ולהתרגל לרעיון הזה שקיים עם יהודי ומדינת ישראל, גם אם לא מתים עלינו, בלשון המעטה.
האנושות – ובראשה ישראל מתוקף תפקידה הרוחני – מתקדמת לתיקון עולם, למצב שבו כולם יתחברו יחדיו וירגישו כמשפחה אחת גדולה וחמה. זה לא נראה לעין, וכידוע החושך הגדול ביותר הוא רגע לפני עמוד השחר, אבל זה קרוב יותר משנדמה לנו.
גם העובדה שבפתחה של השנה ה-75 שלנו לעצמאות מדינית על אדמת ישראל אנחנו עדיין ממשיכים להסתכסך בינינו על האופי החברתי ועל הזהות המדינית, מתבוססים במאבקים ובמחלוקות על בסיס יומי בין כל סוגי הפלגים, לא צריכה לגרום לנו לחולשה. להיפך, היא רק סמן שמצביע לנו עד כמה התרחקנו מכלל הכללים שלנו "ואהבת לרעך כמוך".
הכוח המתסיס שקיים בינינו, האגואיזם הטבעי שטמון בלב כל יהודי, הוא עזר כנגדנו. לאט-לאט, מתוך התעמקות במקורות המופת שלנו, נלמד לנתב אותו למקום הנכון והראוי. הכול תלוי בהסכמה שלנו לדברי המקובלים שמתווים לנו את הדרך לאהבת אחים.
האהבה הזאת אינה רק למען העם שלנו, אלא מיועדת לעבור לאנושות כולה. היא יסוד לכל העולם, כמו שכתב הנביא "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז).
גם הרצל חלם שהבית היהודי יהיה "אור לגויים". במילותיו כתב: "בְּחֵירוּתנו ייקרא דרור לכל העולם, בעושרנו יתעשרו, ובגדולתנו יגדלו גם המה". אנחנו בדרך למימוש היעד הזה והוא לא רחוק. אם נרצה, נוכל להוסיף רק בזירוז הזמנים, להתקרב לבבית בינינו יותר ויותר ובכך לחייב את אומות העולם להיות קרובות ביניהן ובינינו עד שכולנו נהיה כאחד. הכלל פשוט: כולנו מקושרים וכל פעימה של חיבור מקרבת אותנו לתיקון עולם.
די להסתכל על האנושות המסוכסכת, על המלחמות והצרות, על אסונות הטבע והמשברים הכלכליים-חברתיים, כדי לראות שהטבע סוגר עלינו והגורל מכוון אותנו ללמוד מהייסורים והמכות שעלינו להתקשר להיות כאחד.
אם נאמץ את הראייה של המורים שלנו נראה שאנחנו דורכים בפתח המקצה האחרון של הדרך הארוכה, ערוכים להגשים בפועל את החזון שהרצל התחיל. אומנם דרכו ודרך התנועה הציונית התגלגלה הידיעה לעולם, אבל כעת עלינו להמשיך את הדרך בעזרת מימוש שיטת החיבור של חכמת הקבלה שמתגלה בימינו. ערבות הדדית היא החוזה שעלינו לחתום עליו בלב אחד.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"