חוק עונש מוות למחבלים שאושר בקריאה טרומית הוא חוק מורכב ושנוי במחלוקת, ולא כולם מתים עליו. האם הוא צודק? האם הוא מרתיע? האם הוא תורם לרגישות החברתית שלנו? תלוי את מי שואלים
אין ספק שלפי התורה "הבא להורגך השכם להורגו". הוא הדין לגבי מחבל שהחליט ליטול חיי אדם, ורצח בכוונת זדון. אבל איננו אנשי חוקה ומשפט או אנשי אקדמיה הדנים בפסיקה ומשמעותה, לכן נשאיר את הדיון במרכיבי החוק ואת השלכותיו לוועדות המתמחות בתחום.
בדיון ברובד עמוק יותר, הבעיה מתחילה מהסיבה שרוב החוקים במדינת ישראל מושתתים על חוקים מימי המנדט הבריטי, אם לא קודם. לכן, בראש ובראשונה מומלץ להמיר אותם בחוקים חדשים. באיזה? בחוקים המושתתים על חוקי הטבע, בחוקי יסוד שמובילים את האדם להרמוניה עם הטבע הסובב אותו. לא רק עם הטבע הדומם, הצומח והחי, אלא גם עם עצמו ועם הקרובים לו.
בואו נעשה סדר: לפי חכמת הקבלה, לבני האדם יש יצר שדוחף אותם לפעולה הפוכה לחלוטין ממגמת הטבע. טבע אגואיסטי שפועל במרץ בקרבם כדי להחריב כל מערכת יחסים תקינה. בעוד מערכת הטבע פועלת באלטרואיזם – אנחנו מונעים מאגואיזם. הטבע פונה לאחדות – אנחנו לפירוד. הטבע שואף לגלובליות – אנחנו ללוקליות. הטבע נוטה למיזוג – אנחנו לפירוק. יצר הרע שבנו הוא שפורם את הקשרים הנפלאים שהטבע רוקם, ובעורמתו הוא אף מספק לנו תענוג סמוי מלחזות בסבלם של אחרים.
חכמת הקבלה מלמדת את כלל החוקים שפועלים במציאות: את החוקים שפועלים בעולמנו, את החוקים שמפעילים את האדם, את החוקים שמניעים את החברה, ואת פעולות הגומלין שביניהם. לא רק שהיא משרטטת את החוקים המוחלטים הללו, אלא היא גם מצביעה היכן עלול להיפרם קשר, כיצד לתקן אותו כשכבר נקרע, ומסייעת באיחויו צעד אחר צעד. אם רק ניישם את עקרונותיה הפשוטים, נתייצב כחברה הרמונית, נחייה באחדות ובהתחשבות הדדית ונתקיים באיזון מושלם עם הטבע.
צילום: pixabay
בחברה שוויונית, מאוזנת ובריאה שכזאת, שבה האגו רק משמש כמנוע להתפתחות ולקדמה אנושית, והוא אינו מפריז בהתנהגותו ההרסנית על חשבון הזולת, אין שאלה על עונש מוות. לחברה כזאת ברור כשמש שהתרופפות ביחסים וחוסר ליכוד בין חבריה, הם שממוטטים את הערכים האנושיים, בפרט את ערך חיי אדם – משם קצרה הדרך לעוולות כאלה ואחרות. בחברה כזאת שמתגלה עונש, הוא אינו נחשב עוד כ"עונש", אלא כתמרור אזהרה מפני המהמורה שבדרך. הוא מחייב להאט, לבחון את הנסיבות ולפתור את התקלה. במקרה אידאלי שכזה, העונש הוא תיקון, אתגר עבור החברה, מקום לתיקון סטייה ולחישול החברה בדרך לחיים שלמים והרמוניים.