הלב נקרע למראה הבעות הילדים היפים מסוריה המפרכסים למוות מהגז הקטלני. אבל הכאב הגדול יותר הוא האדישות שמשתלטת עלינו. למרבה הצער, כעבור שעות ספורות מהחשיפה רובנו שבים לטרדות היומיום. הקרירות בולמת אותנו מפני המראות הנוראים של הקצף בשפתיים, העיניים הבוערות והגופות השרועות ברחובות סוריה ההרוסה
תמונה: רוייטרס
זהו טבענו, בני האדם. הטבע האגואיסטי שלנו עושה חשבון קר, יעיל ומדויק: אם הדבר שלעינינו גורם לנו הנאה, נמשיך לבהות, לדון ולדוש בו מכל כיוון אפשרי. אחרת, נפסיק. "הבורר" הזה, שפוסק לטובתנו בכל רגע ורגע, הוא שמאלחש את היחס האנושי לזולת, ומפוגג כל רגש של צער וכאב.
האגו שלנו, הרצון שפועל לטובתנו האישית בלבד, מתיר את כל הקשרים האנושיים האפשריים ופועל בהתמדה לנתק את היחסים בינינו יותר ויותר. האגו לא לוקח בחשבון שאנו רקמה אחת, אנושות שחיה ופועלת ברשת קשר מסועפת, בני אדם המקושרים זה לזה באינספור חוטים בלתי נראים כמו רשת חברתית החובקת את כל העולם. כל זה לא משנה לאגו שלנו.
כדי להשתחרר משליטתו, עלינו לפעול מעל האגו – לא נגדו. איך? אם הוא מפריד, אנחנו נתחבר. אם הוא פורם, אנחנו נקשור. אם הוא מסכסך, אנחנו נשלים. כל שמוטל עלינו לעשות זה להשתדל להתאחד יותר ויותר. את הדרך לחיזוק הקשרים בינינו מלמדת חכמת החיבור, או בשמה המקורי: חכמת הקבלה.
ומה לגבי המתקפה הכימית בסוריה? כל עוד לא התייצב בינינו קשר חם ומתחשב, אין כל מניעה לפעול בשטח ביד קשה, "הבא להורגך השכם להורגו". לכן, אם טראמפ התעורר הבוקר בזעזוע עמוק למראה התמונות הקשות בסוריה, וצייץ "יהיה מחיר יקר לשלם", אז יהיה נכון מצידו לפעול בתגובה לתקיפה הכימית – זו תהיה מכה ניצחת למשטר וצעד הומניטרי כלפי אזרחים תמימים.
אל תטעו, זהו אינו שינוי חד בדרך חשיבתו של טראמפ, אלא המשך ישיר של המדיניות הבדלנית, הרוכבת על אגו לאומי בריא, שבא בסופו של דבר להגן על אומתו. "אמריקה תחילה" זאת תפיסה "טראמפיסטית" טיפוסית, שבאה היום לידי ביטוי בזיהוי האויב שעלול לפלוש מחר אל הבית בדמות אלפי מהגרים, וקוראת להקדים תרופה למכה.
ברור שזהו רק צעד מזערי בדרך לפתרון הקונפליקט המורכב שאינו נראה לעין, גם לא ברור כעת אם ארצות הברית תעבור ממילים למעשים. אבל כאמור, לשם פתרון כולל, נחוצה התרופה החזקה ביותר, הנשק העוצמתי שמקורו בטבע: הכוח החיובי שטמון באחדות בינינו. ביכולתו רבת העוצמה להשפיע על מאזן הכוחות בעולם, לחסל את האדישות המסוכנת, ולשנות את כיוונה של מגמת הפילוג, הכוחניות והתחרותיות השלטת כיום – לכיוון של מגמת חיבור, התחשבות הדדית ורגישות לזולת, אלמנטים שרק הם יכולים להבטיח סוף כל סוף, את השלום בעולם.