בעקבות עלייתה של ממשלת הימין החדשה לשלטון נכתבו לממשלת ישראל שני מכתבים מיהודי ארה"ב. בראשון הצהירו מעל 330 רבנים ומנהיגי קהילות יהודיות שיחרימו את מנהיגי גוש הציונות הדתית בממשלה ולא יאפשרו להם לבקר בקהילותיהם או לדבר בבתי הכנסת שלהם. במכתב השני פנו שבעה ראשי מוסדות יהודיים-ציונים בישראל ובצפון אמריקה לראש הממשלה והזהירו: שינוי בחוק השבות או בגיור עשוי להביא לפירוק הקשרים בינינו.
בעיניי זו מהומה על לא דבר. כבר שנים שיהודי ארה"ב יוצאים נגד ממשלות ישראל, נגד מדינת ישראל ונגד היהודים החיים בגבולות ארץ ישראל. למזלנו אין בין יהודי ארה"ב הסכמה ברורה ודעה נחרצת, כך שלמעט מכתבים מאיימים לא קורה בפועל דבר. חלק מהארגונים היהודיים צריכים להצדיק את קיומם ולכן הם מקפידים לייצר רעש תקשורתי. בשורה התחתונה אף אחד לא מקבל את איומיהם ברצינות רבה מדי.
יהודי אמריקה רוצים שמדינת ישראל תהיה חיובית בעיני הגויים. כל עוד הגויים יהיו מרוצים מהתנהלותה של מדינת ישראל, לא אכפת ליהודים בתפוצות דבר. כך לא יבואו אליהם בטענות בתור נציגיה וייתנו להם להיטמע בשקט באמריקה. בשבילנו הישראלים, הקיום כאן הוא עניין של חיים או מוות, בשביל יהודי ארה"ב ישראל היא עצם בגרון. אם יהודי ארה"ב היו רוצים באמת בטובת ישראל, הם היו הולכים איתנו כמו אחים באש ובמים, מפנים את האש מאיתנו ודורשים מהערבים להתכופף ולהגיע ליחסי שלום.
היום יש לנו שלטון איתן וחזק, בעל ניסיון ועמוד שדרה יציב, יש לנו טילים ונשק משוכלל. העם מרגיש יותר בטוח. למרות האיום האיראני אנחנו יכולים להבטיח את עתידנו בלי תמיכת יהודי ארה"ב, מה גם שלא בטוח שזו הייתה מגיעה בשעת הצורך.
מאז ומעולם לקונסרבטיבים ולרפורמים יש יותר ביקורת כלפי ישראל כי זה טבוע באופיים. אין בעיה לא להסכים לדעתו של יהודי אחר, זה לגיטימי ואפילו מבורך כי המחלוקת היא הבסיס להצמחת דעה מגובשת וחזקה יותר. אבל לא להסכים עם יהודי בשל היותו יהודי זה כבר גובל באנטישמיות יהודית. אנחנו מקושרים בלב אחד עוד משורש הבריאה ולכן עלינו לחיות באהבת אחים. גם אם אנחנו לא מסכימים עם דעותיהם של האחרים, אסור לנו לחצות את הקו האדום שמוביל לשנאת חינם. היא כידוע, הגורם לכל חורבן וחורבן.
אנחנו נמדדים אחרת מעמים אחרים בעולם. שנאה בין יהודים גורמת להרס כל התשתית לתיקון עולם. בכך אנחנו מעוררים ברשת הגלובלית כוחות שליליים שערוכים לכופף אותנו עד שנסכים ללכת בתלם האחדות בינינו. לכן בראש ובראשונה עלינו להסכים שלכל אדם דעה משלו המגיעה מעצם טבעו. שנית, ייתכן ואף פעם לא נסכים עם דעות מסוימות וזה יישאר כך לעולם ועד. שלישית, למרות שאנחנו הפוכים זה מזה עלינו לדעת לכבד את הזולת, לשמור על קשרים הדדיים, להרחיב את התפיסה הצרה שלנו ולהבין שיש לנו שורש וגורל משותפים. רביעית, עלינו לעבוד על חינוך ותיקון הלב שלנו. להתעלות מעל ההבדלים בינינו ולהגיע להסכמה הדדית, לכסות את הפשעים באהבה, שכן יש לנו משימה הרבה יותר גדולה: להיות דגם מתוקן לחברה מאוחדת, מודל לחיקוי לכל העמים.
הדחף לתקן את הקשרים בין יהדות התפוצות ויהודי ישראל לא ינבע באופן טבעי, אבל דווקא החיכוכים שנוצרים חדשות לבקרים בין אלו לאלו והלחץ שבא מצד גורמים אנטישמיים ברחבי העולם, יחייבו אותנו להבין שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתאחד ולהסכים על רעיון משותף אחרת לא נוכל להתקיים. עלינו להתייחס למדינת ישראל כעסק משפחתי ולהבין שאם לא נחזיק יחד את המקום הזה כבית לאומי, אז מחר, לא עלינו, הוא גם לא ישרת אותם כמקלט.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"