"יהודים לא יחליפו אותנו!", "דם ואדמה!", "הרחובות שייכים לנו!", צווחו בזעם מאות גברים ניאו-נאציים התומכים בעליונות הגזע הלבן, בדרכם לעצרת הימין הקיצוני בשרלוטסוויל, וירג'יניה, באחד הלילות בתחילת השבוע
תמונה: רויטרס
מחזה כלל לא מלבב לצפות בתמונות המזכירות את ימי גרמניה הנאצית של שנות ה-30 וכעת נראה שחוזרות ובגדול בגרסה מודרנית של שנת 2017.
אנשי הימין הקיצוני נשאו בידם לפידים וצעדו בזה אחר זה, בקצב מהיר ואחיד, כמו פלוגה מורעלת המתקרבת אל שטח האויב. הם צעדו כקילומטר עד שהגיעו להפגנת הנגד, שם המפגינים מהשמאל החזיקו ידיים סביב פסל של תומס ג'פרסון, מאבות המייסדים של האומה האמריקנית שחיבר את הכרזת העצמאות של ארצות הברית. באופן סמלי כאן מסתיימת החירות. לדברי מפגיני השמאל, אנשי הימין הקיצוני החלו להקיף אותם, עד שבסופו של דבר תקפו אותם בלפידים ובתרסיס פלפל. האם הסיפור תואם למציאות? אנשי הימין טוענים אחרת, ממשל טראמפ מצייץ הכרזות סותרות, התקשורת חוגגת וההמולה והבלבול רבים.
האם עקרוני עם מי הצדק במאבק? גם לא. המאבק איננו בין ימין לשמאל, בין לבנים לשחורים, וגם לא בין ליברלים לרפובליקנים. בלב המאבק הגזעני נמצאים, מי אם לא, היהודים. ריצ'ארד ספנסר, אחד ממנהיגי תנועת ה"אלט-רייט" בארה"ב שעומדת מאחורי ההפגנות בווירג'יניה, טען בפני חדשות ערוץ 2 כי "ליהודים בארה"ב יש ייצוג מופרז בשמאל לאורך ההיסטוריה, וגם במוסדות העילית של ההשכלה הגבוהה. בעוד האנשים הלבנים מנושלים מהמדינה הזאת, השמאל יושבים במקומות בהם קובעים מדיניות".
דמויות אחרות כמו אלן צימרמן, נשיא הקהילה היהודית בעיר שרלוטסוויל, יפיגו כל חשש ויטענו כי: "ארצות הברית היא לא גרמניה של שנת 1933, והיא מלאה באנשים טובים". אבל השנאה עומדת ותלויה באוויר וכבר אי אפשר להתכחש לה. שנאת היהודים אינה צריכה תירוצים, גם אם הם מוצדקים. הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם" כתב: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטי וכו'. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").
השנאה ליהודים טמונה בתת-ההכרה של אומות העולם. כדי להבין אותה לעומק, יש לבחון את מצב היהודים מנקודת מבט רחבה יותר ביחס להתפתחות האנושות. על פי חכמת הקבלה, החל מאמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, האנושות סיימה את שלבי ההתפתחות המהותיים שלה. הטבע האגואיסטי, הרצון האנושי לספוג מקסימום הנאה ותענוג על חשבון האחרים, מיצה את ההתפתחות האינדיווידואלית שלו. כלומר, האדם הפרטי התעצב והגיע לטופ של ההתפתחות האישית שלו, ומכאן והלאה ערכים נעלים ומושגים כמו: הנאה, מימוש עצמי והגשמה ייצאו לפועל רק בהתקשרות נכונה עם הזולת.
התהליך החדש הזה של התפתחות הקשרים הנכונים בין בני האדם הוא הכרחי, בלתי נמנע וקצוב בזמן. למעשה הוא כבר מתגשם במציאות בעשרות השנים האחרונות. מדינות הלאום שקמו, המדע שהגיע למבוי סתום, המשבר הכלכלי, הגלובליזציה ועוד, כל אלה מצביעים בברור על כך שכולנו קשורים יחד בעבותות, תלויים זה בזה ברשת קשר הרמונית. הסימנים הללו רק מאותתים לנו כאנושות, שמתקרבת השעה להניע את הרכבת שדוהרת, אל פסי התקשרות חדשים.
כשם שתינוק נולד כפרא-אדם קטן, גדל לומד ומתפתח כבן-אדם, ובערך מגיל 13 והלאה לומד להתקשר נכון עם הזולת, כך גם קצב ההתפתחות של העולם. האנושות חוגגת בר מצווה, ועל בני האדם, מכל רקע מין, גזע ודת להתקשר יפה וטוב ביניהם. הראשונים שמוטלת עליהם חובת ההתקשרות הם היהודים. להם ניתנה שיטת החיבור עתיקת היומין – חכמת הקבלה. היא מלמדת כיצד להתעלות מעל הכוח השלילי, האגואיזם, שמפריד בינינו באופן טבעי.
בעזרת השיטה הייחודית שמפורטת כמדע של ממש בספרי הקבלה, משרטטת הקבלה את שלבי החיבור, ואת הדרכים לעורר את הכוח החיובי שקיים בשפע בטבע. לא מדובר על עצים, הרים וגבעות, אלא על הטבע העליון, על הכוח האלטרואיסטי, ההרמוני שממלא הכול, על החוק הכולל של המציאות שמנהל את האנושות כולה. מרגע שהיהודים יוצרים דגם של חברה מקושרת הפועלת בהדדיות, הם עולים על אותו תדר של חיבור ואהבה. הם מגיעים להידמות לכוח החיובי, הכוח העליון, מעוררים אותו ומחייבים אותו לפעול במציאות. תחילה הוא מקשר את היהודים כאחד, ודרכם הוא מתפשט באחת ליתר העמים, כמו שכתוב: "אור לגויים". כך, אותם יחסים מקולקלים בין בני האדם, חיבורים טבעיים שנוצרים מחוסר שיטה חיבור מכוונת, כמו הנאציזם והפשיזם שמתעוררים ברחבי ארה"ב ואירופה, מגיעים בהדרגה לאיזון ולהומאוסטזיס אנושי.
שרלוטסוויל מצד אחד מהווה נקודת פתיחה של שנאה, אך מצד שני היא גם נקודת מפנה לאהבה. שרלוטסוויל היא המקום שבו יש לנו יכולת לזהות את שורשם של הדברים, ובהתאם לבחירה שלנו להעדיף את שיטת החיבור הנכונה, ביכולתנו להטות את הרכבת לפסים אחרים.