בשנת 2012 מכון ARI שייסדתי הוציא לאור את הספר "היתרונות של הכלכלה החדשה: פתרון המשבר הכלכלי העולמי באמצעות ערבות הדדית". הספר מתאר את שוק העבודה העתידני שבו עובדים מועטים מספקים את צרכי החברה, בעוד השאר עסוקים ב"עבודות הלב", מתקשרים בליבם ויוצרים יחד סביבה חברתית של אכפתיות ואחריות הדדית.
כמה שנים לאחר מכן החל הרעיון להתפשט. ממשלות החלו לשקול את רעיון ההכנסה הבסיסית האוניברסלית, לפיו הן מבטיחות את פרנסתם הבסיסית של חברי האומה. העיתונאי תומאס פרידמן, בעל הטור הנודע ב"ניו יורק טיימס", תפס את הרעיון בצורה חדה יותר בשנת 2017, כשאמר בריאיון למועצה הבריטית, ש"פעם עבדנו עם הידיים, אותן החליפו מכונות, ואז התחלנו לעבוד עם הראש". "השלב הבא", כך אמר, "יהיה לעבוד יותר עם הלב". הוא צדק. מכונות יעשו את השאר.
כשמדובר בעבודה עם הלב, אין דבר כזה אבטלה. כל אחד יכול וחייב לתרום. עלינו להבין שהעולם עובר שינוי גדול ואנשים מפתחים גישה חדשה ורעננה למציאות, גם אם הם עדיין לא מודעים לה. המשרות שיהיו לנו במציאות המתהווה יידרשו עבודה על הקשרים החברתיים שלנו, עבודה עם המחשבות שלנו זה על זה, מכונות, רובוטים ובינה מלאכותית יבצעו את המלאכה הפיזית וה"אינטלקטואלית".
המשרות שיהיו לנו בעתיד ידרשו את הכוחות הפנימיים שלנו. עד היום הפעלנו רק כוח טבעי אחד – הכוח האגואיסטי ששואף לתועלתו על חשבון הזולת. אולם העולם הגיע לנקודה שבה איננו יכולים להמשיך להשתמש רק בכוח שלילי זה, כיוון שהוא דוחף את החברה האנושית ואת כדור הארץ למעוז של אנוכיות חסרת מעצורים.
שלא כמו בני האדם, הטבע מאוזן בשני כוחות שפועלים בו: כוח חיובי – נותן. לצד כוח שלילי – מקבל. לכן כעת גם עלינו להתחיל להשתמש בכוח החיובי ולהפעיל אותו, אם אנו רוצים להשיב את האיזון לעולמנו. כשם שכוח הרצון שלנו, התשוקות והשאיפות שלנו, דחפו אותנו להישגים גדולים עבור עצמנו, כך גם עכשיו הם ידחפו אותנו להשיג דברים גדולים למען המציאות כולה, ובעיקר לחברה האנושית. אנחנו נעבוד עם אותו כוח רצון, אבל הוא יעבוד בכיוון הפוך מזה שהשתמשנו בו עד כה; הוא יפעל לאיחוד בני האדם בקשר של דאגה וחיבה, חום ואהבה, מעל לכל הניגודים בחברה האנושית.
זה לא שלגמרי לא השתמשנו בכוח החיובי עד היום. עשינו זאת, רק ברמה הבסיסית ביותר, הביולוגית, לשמירה על בריאות גופנו. אך כשמדובר בחיי החברה שלנו, אנחנו נוטים יותר מדי לכיוון של ריכוז עצמי, דבר שמוציא את החברה האנושית מאיזון ומעורר את העימותים והקונפליקטים שאנחנו חווים כיום.
מיום ליום ליותר ויותר אנשים יש זמן פנוי שאותו עליהם לנצל כדי לשקם את בניין החברה. כמובן, יש להבטיח להם את המזון הבסיסי, בין היתר באמצעות הטבות כספיות, תלושים או משלוח סחורות לכולם, בעוד זמננו מתמלא בפעילויות חברתיות המשפרות את כוח החיבור והנתינה בינינו.
ה"עבודה" החדשה תחייב את השתתפות כולם, מכיוון שעיצוב החברה מחדש נוגע לכולם. גברים, נשים, בעלי משרות "רגילות" ואלה שללא משרה, כולם ישתתפו במהפך.
היתרונות החברתיים ממשרות כאלה ברורים: היעדר פשע ואלימות, חוסן נפשי ורגשי מוגבר הזדהות, ותחושה כללית של שביעות רצון מהחיים. אך יש יתרון נוסף שהעיסוק הזה יביא: מימוש אישי של שאיפות. לחברה יהיה אינטרס מוקדם בהגשמת חלומות לבני האדם, מכיוון שהם יתרמו את כישוריהם ומרצם לטובת החברה. אם למשל אדם חולם להיות מדען גדול, האם זה לא האינטרס של החברה לעזור לו להגשים את חלומו? כל עוד האדם משתמש בכישוריו כדי להועיל לחברה, יהיה לחברה אינטרס לממש את השאיפות הללו.
החלק הטוב ביותר בעניין הוא שברגע שאדם ישיג את מטרתו, הוא יגלה שהשמחה הגדולה ביותר לא נמצאת בתוצאה, בהשלמת ההישג, אלא בכך שהישגיו משמחים אנשים אחרים. זה יהיה האישור המוחלט לכך שמטרתו ופעולתו היו ראויות. שום דבר אינו מתגמל יותר את האדם מאשר לדעת שיעדו בחיים היה ראוי ועשה רושם בלתי נשכח על החברה. נכון, בדרך לחברה אידיאלית כזו נתמודד עם אתגרים ונחווה קשיים לא פשוטים, אבל אנחנו כבר צועדים בדרך. העיקר שנקדים להתחיל לעבוד על בניינה, כך היא תהפוך בהקדם למציאות חיינו.
