ימין או שמאל? בישראל כשאנחנו מדברים על צדדים אנחנו מדברים פוליטיקה, אבל בשאר העולם ישנו הבחן ברור: המונחים ימין ושמאל הם לא פוליטיים, לא נוגעים לקשרי חוץ וביטחון ולסוגיית המפלגות, אלא לאידיאולוגיות של כלכלה וחברה בלבד, אומנם שגם בהם מתגלעות מחלוקות. המונחים המקובלים שם לצדדים פוליטיים הם "יוני" או "ניצי", מתון או קיצוני.
בואו נניח גם אנחנו את הפוליטיקה בצד, ונתרכז בהסתכלות על האידיאולוגיות של הימין והשמאל מכל הצדדים. אם נמקם את האידיאות על ציר, אז בצד השמאלי ביותר נמצא את הקומוניזם, לכיוון האמצע ימוקם הסוציאליזם, במרכז הסוציאל-דמוקרטיה, ימינה ממנו הקפיטליזם, אחריו הניאו-ליברליזם, ובקצה הימני ביותר נמצא את הקפיטליזם במתכונתו הקיצונית.
אפשר להבחין שככל שהולכים שמאלה, הפרשנות למדינת רווחה היא נדיבה יותר, כוללת, זאת אומרת דואגת יותר לאספקטים הסוציאליים בחיי האזרח, וככל שהולכים ימינה, התפיסה של מדינת רווחה הולכת ומצטמצמת, המדיניות פחות נדיבה, פחות אוניברסלית, ואפילו קמצנית ברשת הביטחון שהיא מספקת לאזרחים.
אבל צריך לסייג שכך זה על הנייר. בשטח ישנו פער גדול בין הרעיונות לדרך שבה הם מתגלמים במציאות. זה חשוב מכיוון ששיטה צריכה להיות פרקטית ולא רק רעיון יפה.
מכיוון שחייתי ברוסיה בתקופה שבה היא עברה טלטלות אידיאולוגיות מאוד חדות, הרגשתי טוב עד כמה האידיאה מזינה את האדם. אדם לא יכול להתפתח בלי אידיאולוגיה, בלי לבחון באיזו חברה הוא חי, ולאיזו חברה הוא שואף להשתייך. בלי אידיאולוגיה האדם אולי חי, אבל כמו חיה ודי: יש מה לאכול, הכול בסדר. לאדם שבאדם ישנו צורך קיומי ברעיון לחיות לאורו, והדחף הזה טמון בטבעו.
כך האנושות עוברת מאידיאולוגיה לאידיאולוגיה במהלך השנים, ונדמה שהמוח האנושי מגלה את האש וממציא את הגלגל כל פעם מחדש בדמות רעיון חברתי-כלכלי יש מאין, אבל בשכבה הפנימית ישנו הטבע שפועל בנו והזרימה שלו מפתחת אותנו ממצב למצב. זאת אומרת, ממינוס גמור עד פלוס טוטאלי, עבדות, פשיזם, קומוניזם וסוציאליזם, הכול גלום בטבע, ומה שמתקבל על פני השטח הוא חלופה תמידית של רעיונות על מהות הקיום הטוב. זו דרך הטבע לדחוף את האנושות לעבודת בירור גדולה מאוד, מחקר עצמי ובחינה מתמדת של חיי חברה נכונים.
התהליך הזה לא כולל את השנים האחרונות, בהן כבר אין אידיאולוגיות בוערות ולא מאבקים בין האידיאולוגיות, אלא רעיונות פושרים לשם עיסוק העם, שיחשבו שהם שייכים לכאן או לכאן, יצאו לרחובות ויתחילו לצעוק, לשבור לשרוף. כיום האנושות לא מתקדמת מבחינה רעיונית אלא בידע איך לנצל יותר זה את זה, עד כדי אומנות כזו שהמנוצל לא מרגיש שמנצלים אותו, הוא מרגיש שהוא מקבל, מקבל רכב, בית, חופשה, ויוצא להילחם על חירותו להיות מנוצל.
ואז הגיעה הקורונה כסמן, כנקודת מפנה בזמן. לחיינו נכנס ממד חדש, חובק עולם; אחרי שהטבע העביר אותנו בצורה שיטתית על כל הרעיונות משמאל לימין ומימין לשמאל, הוא לוחץ עלינו עכשיו ומחייב אותנו להסיק מסקנה, לתת לעצמנו הגדרה נאמנה: מי אנחנו, ומיהו הטבע. הוא מוביל אותנו למצוא אידיאולוגיה הנגזרת מהרעיון שלו עצמו.
כלומר, עד היום עשינו הכול, עברנו על כל שיטה, כדי להגיע לשלילת כולן ולגלות את היחידה שעוד לא התנסינו בה: ההתבוננות בטבע עצמו, והלקח מעולמו לקיום החברה האנושית. במילים אחרות, ישנה אידיאולוגיה שמחכה לנו מחוץ לרצף, רעיון שאומר שהאנושות כולה היא מערכת אחת גדולה, אינטגרלית, גלובלית, קשורה מקצה לקצה לכל צד וקצה וכיוון, וככזו היא צריכה להתקיים.
אבל אנחנו לא יכולים להיות כאלו. אני לא יכול לקבל את הטבע כולו כעיגול, ככדור, ואותי בתוכו מתייחס כמותו לכל האנושות, אוהב ללא הבדל צבע מין לאום. אני בנוי כך שאני מרגיש נפרד מכולם, והטבע דורש חיבור איתם. אז מה רוצים מהאדם?
הטבע מציע לנו לבדוק ולמצוא, שאין יותר חשוב מחברה שבה אדם לא סגור בתוך עצמו אלא פותח את עצמו לכלול בו את כל האנושות, את הטבע כולו – ולהבין שלשם כך יש לעשות איזה סוויץ' פנימי, על ידי שיתוף בין חינוך לכוח הטבע. אם משתמשים נכון בשניהם, הם מעלים את האדם למעלה מהעיגול של עצמו, אל עולם ללא הגבלה. זאת האידיאולוגיה הכלכלית חברתית הגלומה בחכמת הקבלה.
срочный займ без кредитной историизайм до зарплаты сбербанкэкспресс кредит займ