עם היוודע תוצאות הבחירות בישראל, רבים מהבלתי מרוצים מהן התחילו לדבר על ירידה מהארץ, עניין אופייני לישראלים אני חושב; באף מקום בעולם עד כמה שידוע לי לא קיימת תופעה כזאת. מצד אחד זה טוב, זו עדות כך שהעם רגיש למה שקורה במדינה וזה עדיף על אדישות. מצד שני, את הרגישות הגדולה הזאת כדאי לנו לצקת לתבנית רצינית יותר.
הבריחה מהארץ איננה עסק חדש, תמיד אחרי הבחירות נשמעים קולות כאלו, זהו אופי העם היהודי: אם הוא לא מסכים עם מה שיש, הוא קם ועוזב. האם אלו שעוזבים מתוך אכזבה חוזרים אחר כך עם השנים ומנסים בכל זאת לחיות כאן? אין לי נתונים על כך, אבל מלכתחילה אינני חושב שזו פעולה נכונה. בכל מקרה מי שרוצים לנסוע שייסעו, זו איננה הבעת התנגדות לאלו שעוזבים או ניסיון לעצור בעדם, אלא קריאה לאלו שנשארים ללמוד לפתח את הרגישות היהודית לרמה אחרת, בוגרת יותר.
הרגישות היהודית נובעת מאגו גדול, ואגו גדול יכול להיות מנוף להתפתחות, הרי לשם לכך הוא נועד, אבל האגו יכול להיות גם מקור להרס נורא אם הוא נשאר גולמי, ומופנה ל"אני". "אני רוצה, אני אגיד, אני אחליט, כי ככה מתאים לי וככה נעים לי".
אברהם אבינו, היהודי הראשון, אסף את הקבוצה שלו במיוחד כדי לקחת את האגו הגולמי הזה שגורס "אני ואפסי עוד", ולהפוך אותו למעצמה של "אנחנו", של ערבות, של הדדיות, של אהבת הזולת. במילים אחרות, לקחת את האנוכיות ולצקת אותה לתבנית של תכונת הנתינה של הטבע, של הכוח העליון, למחשבה ורגש היוצאים מגדרם המצומצם ומסוגלים לחבוק בתוכם את הכלל הגדול.
לכן לנו, מי שחי כאן, כדאי מאוד לסובב ולפתוח את זרמי המקלחת היהודית הייעודית הזאת שנקראת "על כל פשעים תכסה אהבה" – ועל כל מחשבה אגואיסטית להמטיר רגש חם לאומה – ולשים את עצמנו תחת הזרם, עד שישטוף מאיתנו את כל אבק הגלות והמחשבה האנוכית, ויעשה מאיתנו אומה של אנשים רגישים מאוד. רגישים לזולתם, לייעודם, ליוצרם. וככה, כמעצמה של "אנחנו" לפי שיטת אברהם, לצאת נקיים ולהיות "אור לגויים", לאומות כולן.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "