בשבוע שעבר העניק הנשיא הנכנס ג'ו ביידן את הנאום הראשון שלו על מדיניות החוץ של ארה"ב. ביידן דיבר כמעט על כל חלקה בעולם. הוא דיבר על חיזוק היחסים עם המדינות הדמוקרטיות, ידידותיה של אמריקה, אבל לא מנה ביניהן את ישראל. הוא דיבר על שיתוף פעולה חדש ועל שינוי צורת העבודה עם הממשלות החברות, ושוב נעדרה ישראל מהשיח.
גם שיחת הטלפון שטרם חצתה יבשות מהחדר הסגלגל בוושינגטון למעון ראש הממשלה בירושלים לא קרתה עדיין, מה שהופך את הרמז העבה לאמירה ברורה: הממשל הנוכחי של ארה"ב לא מחשיב יותר את ישראל כידידת אמת של האומה האמריקנית.
ביידן הוא בסך הכול בובה על חוטים בידי אובמה. כל הממשל הנוכחי הוא המשך מדיניותו של ממשל אובמה דאז, ומכאן השנאה העמוקה, הן הפוליטית והגאוגרפית, הן החברתית והדתית. לכן אין מקום לאשליות או לפליאה נוכח הכתף הקרה. האמריקאים מעוניינים בישראל כקלף מיקוח בין הדמוקרטים והרפובליקנים רק כדי לקבוע את תצורת היחסים שלהם. אם לא היינו משמשים אותם במאבק ביניהם, אז אלו ואלו היו בועטים אותנו אל לב האוקיינוס, שנטבע שם ונעזוב אותם בשקט.
אנחנו בנקודת זמן קריטית: אירופה שולחת חיצי שנאה, המזרח התיכון ממשיך להתפורר ואיראן מתחזקת. מצבנו עתיד להיות גרוע יותר ורמות האיום הולכות וגוברות. אבל לא האיום האיראני הוא הגרוע ביותר. הוא כן איום, אבל לטווח הרחוק, והגורמים שבאמת מעורבים בו מבינים היטב את הסכנה הכרוכה בדבר לכל אחד הצדדים ואינם ששים אלי קרב. בכל זאת, ישראל מסוגלת להרתיע.
מה גם שאיראן משתמשת בנו כדי להשוויץ בעיני העולם המוסלמי עד כמה היא קדושה ומיוחדת שהיא נמצאת במאבק איתן עם האויב הציוני. אבל האמת היא שלא אכפת לה מאיתנו. גם כאן, בדומה לארה"ב, אנחנו כלי בלוח השחמט שבאמצעותו השלטון האיראני מחזיק ומחזק את עצמו, נישאר במרכז העניינים, עורך דין וחשבון עם מדינות אחרות, כולל אלה שבמזרח התיכון, אבל הם יודעים שאנחנו אויב סולידי: לא נתקוף עד שהם לא יתקפו אותנו.
אומנם סמוי מהעין ואינו מורגש בלב, אבל האיום המשמעותי והגדול מכל טיל בליסטי איראני הוא הפילוג החברתי בעם ישראל. הפילוג בעם עלול להוביל אותנו למלחמת אזרחים, לעומת האיחוד שתורם לחוסן הלאומי ומחזק את ביטחון המדינה. אומנם בשעת חירום אנחנו יודעים להתגייס במלוא העוצמה, לשלב כוחות, לגלות סולידריות ולהתעלות מעל הסכסכנות שבשגרה, אבל בשעת "רגיעה" אנחנו חוזרים לסורנו. הפלגנות ושרירות הלב, התחרותיות ויצר השנאה ההדדי, משחקי האגו והשיח המזוהם הם חלק מהתסמינים שמבטאים מחלה עמוקה.
אין לנו מה לחכות לשיחת הטלפון מביידן, או להתבהל מהטילים האיראניים. גם לא ממחול השדים במזרח התיכון. עם ישראל הוא מוקד עולמי וביכולתו להביא לשינוי ולשגשוג רוחני. חכמת הקבלה מלמדת שהעולם כולו מחובר ברשת קשרים הרמונית, "כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד גורם במעשיו זכות או חובה לעולם כולו" ("כתבי בעל הסולם").
עם ישראל מהווה צומת מרכזי על מפת הכוחות, ויש לו תפקיד מכריע וייחודי במערכת האינטגרלית המרושתת: להתחבר "כאיש אחד בלב אחד" ולתת דוגמה חיובית לחיבור האנושות כולה – להיות "אור לגויים".
כוח החיבור בעם היהודי הוא כוח גדול, כוח ייחודי שמעורר ומזמין את גילוי הכוח העליון. כוח האחדות חזק יותר מכל נשק או טיל, ומקרקעית היחסים השגרתיים בינינו, ברשת פנימית ולבבית, במקום שכל המחשבות מתלכדות ואליו העיניים נשואות, משם אנחנו יכולים להשליט סדר ולהביא לרוגע חברתי. לנו ולכל העולם.
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו.
☑️ צפו חינם בקורס על הסיבה והפתרון לאנטישמיות
☑️ העמיקו בנושא האנטישמיות על פי הקבלה онлайн займ без звонковзайм денежным переводомзайм на карту маэстро с плохой кредитной историей