במלחמה בין רוסיה לאוקראינה אין לי חשק להגיד מי מהצדדים צודק. הרי אני לא מלאך שירד מהשמיים ולא קשור לשום צד במלחמה. יש לי צד מובהק. אני שייך לעם היהודי, לאומה הישראלית שסבלה מהיד הקשה של שני העמים האלה, הרוסי והאוקראיני, אז איך אוכל להתייחס לשני העמים בצורה אובייקטיבית? לאפס את היחס שלי כלפי הצדדים? האם זה אפשרי בכלל?
אינני רואה את עצמי מוכן לזה. הכול אצלי מעורבב. אני שומע על הזוועות שכל אחד עושה לשני, ורגשית יש רגעים שאני נוטה לצד אלו ויש רגעים שאני נוטה לצד אלו. כשאני מצרף לכך את כל ההיסטוריה האישית שלי ושל העם שלי מול הרוסים והאוקראינים, הכול הופך מסובך, כלול מעבר והווה, מזהות לאומית ומיחס להתנהלות בין העמים, ונוסף לכך ישנם גם התלמידים שלי משני העמים שקרובים כל כך לליבי.
אני מתאר לעצמי שלא רק אני מצוי ברגשות סותרים כאלה. אם שואלים כל אדם מישראל אם הוא יכול להיות צד אובייקטיבי במלחמה, כמו מאזניים מאופסים, בלי דעה קדומה לגבי אחד הצדדים, סביר להניח שיענה בכנות שהוא לא יכול שלא להביא בחשבון את העבר הקשה בתוך הפרטים המזעזעים של ההווה. כך זה יימשך עד אחרית הימים, אז הכוח העליון ישפוט בעצמו בין העמים. כלומר, לא עלינו לשפוט אותם בכלל.
אבות היהדות אמרו כי "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". לכן מוטב שניזהר לא לשפוט עמים אחרים אלא לדון את עצמנו, אם אנחנו מקיימים את מה שמוטל עלינו מצד הכוח העליון ופועלים בערבות הדדית.
אם יש דבר שברור לי במלחמה הזאת הוא גודל תפקידה של ישראל ביכולת שלה לעורר שלום עולמי. הבירורים המרים בינינו כאן בישראל – הפילוג, הזלזול ההדדי והאדישות לגורלנו המשותף – קובעים מה יקרה על פני כדור הארץ, בין הרוסים לאוקראינים, ובכלל בכל העולם.
כאומה ישראלית – צומת מרכזי בין אומות העולם – מתפקידנו לשמש מידת איזון בעולם על ידי קיום חוקי הקשר האינטגרלי, להיות כאיש אחד בלב אחד, כמו שמלמדת חכמת הקבלה. כל סטייה קטנה שלנו מיחסים של חיבור לבבי בינינו גורמת לצרות גדולות בעולם. לכן כדאי שנתרכז ביחסים בינינו, זו הדרך המהירה לתיקון ולשלום.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "